
זוכרים את איצ’ה?
זורם לים.
"אחי, אתה נחל בשבת? אני מביא אבטיח ושש בש, תבוא!"
נתרם ע"י: עפרה יחיאל.
מקור: עפרה יחיאל/
Yuval Pinterהטוקבק של מקסים
לפני כמה שנים נרקמה יוזמה. יאיר לפיד יצלם סרט דוקומנטרי על הנשיא שמעון פרס, דני וסלי יפיק, הסרט ישודר ב"קשת" ואולי סוף סוף הנשיא יקבל את הכבוד המגיע לו. זה לא עבד. אני לא יודע בדיוק למה, אבל, איכשהו, במקום יאיר לפיד, הסרט נפל בחיקו של נפתלי גליקסברג, יוצר דוקומנטרי מוערך עם קילומטראז' ארוך.
גליקסברג התחיל ללוות את הנשיא ובית הנשיא. בהתחלה הוא קיבל נגישות משמעותית. בשלב מסוים, אנשי פרס התחילו להבין שיש בעיה. גליקסברג לא בשליטה. הוא עוד חלילה עלול לשדר משהו קצת יותר אמיתי על בית הנשיא ועל הנשיא, להרים את המסכה מעל אחד המקומות הכי פחות כנים אצלנו בשלטון. גליקסברג לא בא לעשות תחקיר, אבל כשאתה נמצא הרבה עם מצלמה, אתה לאט לאט מגלה מי באמת מנהל את המקום הזה (אבי גיל?), מי האנשים שמסתובבים שם, מי תורם כסף למיזמיו השונים של פרס ואנשיו (אוליגרכים למיניהם עם אינטרס עז בלגיטימיות?).
מאז הפך גליקסברג לדמות לא אהודה בבית הנשיא והסרט שלו לסרט שהכי מפחיד את בית הנשיא. אנשי פרס מיררו לו לא פעם את החיים. פעם אחת זה הגיע אפילו להערמת קשיים כשאנשי הצוות רצו לאכול בבית הנשיא. זה לא חוקי. תאכלו בחוץ. לא פעם ניסו אנשי הנשיא להתחמק מימי צילום, אבל גליקסברג לא נרתע. הוא נסע כמה פעמים עם פרס לחו"ל, המשיך לבוא, לצלם. באחת הנסיעות לחו"ל ייתכן אפילו שהוא תפס שוט שמאוד מלחיץ את אנשי הנשיא. אם המצלמה אכן קלטה את זה ואם גליקסברג ישדר, אחד הדברים שידועים מאוד בברנז'ה, יהפכו פתאום לנחלת הכלל ואוי, זה הולך להיות מביך.
בית הנשיא של פרס מחובר ל"קשת" כמעט בכול רמה. אנשי פרס התחילו להפעיל לחץ על גוף הטלוויזיה החזק בישראל להחזיר לעצמם את השליטה ביוצר הסורר. בינתיים, עד כמה שידיעתי מגעת, זה לא עובד. "קשת" הולכים עם גליקסברג והוא כבר עורך. בוא נקווה שבעקבות הפוסט הזה, זה כבר לא יקרה...
פניתי לדוברת בית הנשיא, איילת פריש עם שאלות בנושא. פריש הכחישה את הסיפור באופן הכי נחרץ שיש. היא אמרה שנכחה בהקרנה שעשה גליקסברג לאנשי הנשיא ופרס יוצא ממנו "ענק, ענק". ניסיוני עם בית הנשיא הוא כזה שאני כבר לא לוקח את דבריהם כאמת שאין לערער עליה. אני בכלל הבנתי שמנכ"לית בית הנשיא, אפרת דובדבני, יצאה מההקרנה בתחושה לגמרי אחרת. כך או כך, הנה התגובה של בית הנשיא: הדברים המתוארים חסרי כל יסוד. ההפך הוא הנכון, בית הנשיא עובד ביחסים טובים ומתוך שיתוף פעולה מלא, והערכה מקצועית רבה לבמאי נפתלי גליקסברג, וצוות הדוקומנטרי אשר מתלווה מזה כמעט 4 שנים למגוון רחב של פעילויות הנשיא בארץ ובחו"ל.
יכולת של פריט, מכשיר או מערכת לפעול בקני מידה מגוונים.
תרגום עברי למונח "scalability" הנגזר מראשי התיבות ל-"קנה מידה". בהטיה, שם התואר הוא קָנִים (scalable).
- "לפני שאנחנו מחליטים ללכת על האופציה הזו, האם אתה בטוח שיש לתוכנה שלך קנימות -שתספיק לנו גם לקפיצה בכמות המשתמשים?"
- "בדקתי את כל האספקטים ואני יכול להבטיח לך שהקוד שלי קנים."
נתרם ע"י: יובל.
One of the highlights of this weekend's Saturday Night Live was a "Weekend Update" appearance by Taran Killam playing Jebidiah Atkinson, a 19th-century speech critic.
(Apologies to those outside of the U.S. who can't view Hulu videos.)
After thoroughly panning the Gettysburg Address, he moves on to other historical speeches (allowing for a bit of time travel), including FDR's Pearl Harbor address. Killam flubs the line and breaks character, which also cracks up "Weekend Update" host Seth Meyers, leading to a bit of improvisation.
Killam: You know what date will live in infamy for me? December 8th, 1941, when FDR gave a speech that was so boring-ass.
(Pause.) I think I misquoted myself.
Meyers: Yeah, I think you did. I was gonna say, that wasn't your best written one.
Killam: That was a rough draft. Coulda used a couple of kamikazes after that.
It's hard to say what line Killam was supposed to deliver. Perhaps it was written as "FDR gave a boring-ass speech," followed by the bit about kamikazes. Or perhaps the boring-ass was improvised entirely but inserted in the wrong place. Either way, the problem that Killam faced was that boring-ass sounds just fine when it's used attributively (pre-modifying speech), but sounds wrong as a predicate adjective.
We've looked at the "[adjective]-ass" combining form a few times in the past: "The intensified crack of dawn?" (ML, 6/7/05), "Root haughtiness" (GP, 8/20/11), "Is it a prosodic-ass constraint?" (GP, 8/25/11), "Rachel Jenteal's language in the Zimmerman trial" (JR, 7/10/13). But I don't think we've ever addressed the attributive vs. predicative issue. Neal Whitman tackled this on his Literal-Minded blog last year in his post "Ass/Fucking Intensification," in part inspired by a classic xkcd strip:

Neal writes:
Ass, however, can intensify only attributive adjectives. Put it with a predicative adjective and it's just silly:
*This car is sweet-ass.
He has a sweet-ass car.
Constraints on the predicative use of "[adjective]-ass" were noted as early as 1998, when Diana Elgersma presented a paper entitled "Serious-ass morphology:
The anal emphatic in English" at MILC 2. Elgersma's observation was limited to backward-ass, however:
Although the origin of the '-ass' suffix is unclear, it would seem to have spread from a more restricted nominalizing morpheme, which attaches not only to adjectives, but also to verbs: bad-ass ('Check the dude in the leather jacket – he's a total bad-ass!'), hard-ass, slack-ass, whup-ass ('If you don't shut up, I'm gonna open up a big can of Texas-style whup-ass on ya.'), lazy-ass, stupid-ass and kiss-ass, for example. Note that many of these can also be used as emphatic adjectives (stupid-ass, lazy-ass, slack-ass, hard-ass).
One interesting case is the word backward. There are several variants with this particular base, including bass-ackward, backasswards (infixation), or the prefixed ass-backward. This latter variant can potentially be explained as an iconic reversal; that is, putting the normally suffixed '-ass' in a prefixed position is in itself backward. It is possible to have the attributive variant backward-ass ('That's one backward-ass idea'), however, this particular construction cannot occur as a predicate adjective: * 'That idea is backward-ass.'
A more nuanced statement of the constraint is given by Daniel Sidiqqi in "The English intensifier ass" (Snippets, May 2011):
Ass seems to have a requirement that it appear right of the adjective that it is modifying AND left of the head the adjective modifies (i.e. it cannot be phrase final):
| a. The night is very cold. | *The night is cold-ass. |
| b. I am very happy. | *I am happy-ass. |
| c. I am hottest in leather. | *I am hot-ass in leather. |
| d. I run quickly. | *I run quick-ass. |
The only time that ass can appear phrase-finally is when attached to bad (e.g. That receiver is badass), but, in such cases it is always stressed (otherwise it is not). I expect badass is the source of the affix rather than an exception.
If the constraint is just that "[adjective]-ass" cannot be phrase-final, then that would allow predicative uses of this type (found on COCA):
The father would talk about how backward-ass the medical school was in its, say, treatment of severe high blood pressure…
—Brock Clarke, "The Son's Point of View," The Southern Review, 39(3):556 (Summer 2003).
…and possibly also this boring-ass example from Urban Dictionary:
That physics lecture was so boring ass, I fell asleep with my leg behind my ear and my finger in my ass.
If the UD example is acceptable (it's pretty borderline for me), then I wonder if Killam wanted to say:
FDR gave a speech that was so boring-ass (that) I needed a couple of kamikazes afterwards.
If he intended to phrase it that way, then he got into trouble by pausing after boring-ass, as if that were the end of the sentence. (Blame the cue cards?) But I'm glad he did pause, since breaking character made the bit even funnier, and also provided excellent material for another boring-ass Language Log post.
[Update Welcome, Geekosystem readers!]
Yuval Pinterכתבנו פוסט, כבר סיבה למסיבה
שלום, נעים מאוד, אנחנו "דגש קל", בלוג בלשנות בעברית וזה. לונג טיים נו פוסט.
אומרים שהכי טוב לשבור את הקרח עם מכתב למערכת מעידוק, ומי אני שאלך נגד המלצות אמורפיות שהרגע המצאתי. ובכן, עידוק דנן הביע תמיהה (לפני ארבעה חודשים. התיישנותיישן) על המשפט הבא בקומוניקט שהגיע לידיו:
כ-450 צילומים העלו מאות דיפלומטים דרך ממשק מיוחד שתוכנת במיוחד לצורך התערוכה באתר מועדון הדיפלומטים הישראלי.
זה מוזר זה זה. התבוננות מעמיקה יותר מראה שכל המסר מלא במשפטים פשוטים מהצורה מושא-נשוא-נושא, מה קוראים בעגה המקצועית OVS:
את הפרוייקט המיוחד הזה, יזם וביצע מועדון הדיפלומטים הישראלי, (…)
(יובל, תתעלם מהפסיק המיותר. אתה קורא את הפלוג כבר כמעט שנה, אתה אמור להיות מחוסן. לשאוף. לנשוף. לשאוף. לנשוף)
את 50 הצילומים הנבחרים בחרה ועדה מקצועית בת 10 שופטים (…)
(בלי מושא, כאלה יש הרבה בימינו): הצטרפו לפרויקט משרד התיירות ולשכת העיתונות הממשלתית (…)
והאמת שזהו. אבל זו הודעה נורא קצרה, ושלושה-ארבעה משפטים כאלה בהחלט מעידים על מאפיין של הכותב/ת. מה שמעלה היפותזה לפיה מדובר במישהו שאינו דובר עברית כשפת אם. האם נוכל לברר איזו שפה כן?
אז חשבתי על עברית מקראית, בגלל הדוגמה המפורסמת אבנים שחקו מים, אותו פסוק מאיוב שמתכוון לכך שמים שוחקים אבנים (בסופו של דבר, עם כוח רצון והתמדה וכו' וכו') ולא שהאבנים שוחקות את המים (שזה וט"פ רציני).
מפאת חוסר-סבירות מה של התיאוריה הזאת חיפשתי שפה אחרת. היו כמה רמזים בסביבות ההודעה ששלח עידוק לכך שדנמרק בעניינים פה (תמונה שהמילה דנמרק מופיעה בשמה), ואכן דנית היא שפה בה נהוג להשתמש לעתים ב-OVS כדי להעביר מסר (מקור: ערך הויקיפדיה על OVS! מי היה מאמין). אז אולי זה המקור. מצד שני, המייל נשלח ע"י חברת יחסי ציבור שנראית ישראלית לגמרי. אז קשה להחליט.
Allan Metcalf has a Lingua Franca column laying out the history of the word dude, as discovered by Barry Popik and Gerald Cohen and presented in the latest issue of Comments on Etymology:
Thanks to Popik and Cohens thorough investigation, it seems almost certain that dude derived from doodle, as in Yankee Doodle Dandy. The original New England Yankee Doodle, Cohen notes, was the country bumpkin who stuck a feather in his cap and called it macaroni; i.e., by sticking a feather in his cap, he imagined himself to be fashionable like the young men of his day known as macaronis.(He also mentions "dudine," for which see this LH post.) By all means read the examples, and be grateful for the devoted burrowers in 19th-century newspapers who give us things like this!For some reason, early in 1883, this inspired someone to call foppish young men of New York City doods, with the alternate spelling dudes soon becoming the norm. Exactly what these fashionable fools were like unfolds copiously in the pages of Comments. Here there is room for just a small sample. [...]

IN YOUR KALFI, WATCHING YOU VOTE
קרדיט על צילום העיתון: Amihai Bannett, Omri S. M. Weil
![]()
Dedicated to recently married P and D, who met over a game of Scrabble! Belated congrats to you both!
Here’s more Scrabble.
יאיר לפיד עלה שלשום על דוכן הכנסת ונתן נאום חזק. הנאום היה מצוין, ממש, חזק ושנון. הייתה רק בעיה אחת. הוא היה מופרך לגמרי, מלמעלה עד למטה. גילוי נדיר של חוסר הבנה והתמצאות, שאתה בדרך כלל לא מוכן לקבל מבעל טור בעיתון, בטח שלא משר האוצר. למי שלא עקב, לפיד אמר:
בואו ניקח למשל את נושא הגז. כי אני רוצה לדעת אם מישהו מחברי המכובדים באופוזיציה שמע אי פעם על מפעל "רעפי קוניאל". אני יודע שלא. לא חשבתי אחרת, אבל אתם אלה שעלולים לגרום לסגירה שלו. זה מפעל לא גדול, באיזור התעשיה בירוחם, המעסיק 35 עובדים מירוחם ומסביבתה ומאפשר להם לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם בכבוד. ואתם תסגרו אותו כדי שיכתבו עליכם בעתון.
יש דבר אחד – רק אחד! - שיהפוך אותו לריווחי, יבטיח את מקומות העבודה של הפועלים בו, יאפשר להרחיב אותו: חיבור לגז.
רק שאי אפשר לחבר אותו לגז כי האופוזיציה תקעה את זה. כי לא אכפת לכם מהפועלים המובטלים, אכפת לכם רק מיציע העתונאים.
החלטת הממשלה באשר להסדרת השימוש בגז הטבעי התקבלה ב-23.6.13.
אבל במפעל "רעפי קוניאל" מחכים.
מחכים כי יום אחד לאחר החלטת הממשלה, הוגשה עתירה לבג"צ, בדרישה להביא את החלטת הממשלה, המוסמכת להכריע בסוגיה הזו כרשות המבצעת, להכרעת הכנסת ולהסדרת הנושא בתהליך חקיקה.
ובמפעל "רעפי קוניאל" מחכים, כבר חצי שנה. בדיוק כמו במפעל "אומן יציקות" שבקיבוץ חצור, או במפעל "פניציה" שבירוחם, או כמו שמחכים 150 עובדי "עוגן-פלסט" בקיבוץ העוגן.
ואני שואל את חברי הכנסת יחימוביץ, ברוורמן וגפני – חשבתם בכלל על מפעל "רעפי קוניאל" לפני שהגשתם את העתירה? חשבתם על העובדים שלו? ידעתם על קיומו? אתם חושבים לפעמים על משמעות הדברים שאתם עושים, או שכל מה שמעניין אתכם זה לרוץ למזנון לתדרך את העתונאים על זה שתקעתם לנו?
אתם שלחתם 6,000 איש הביתה. אתם פיטרתם פי חמישה אנשים מ"טבע ומ"בזן" ביחד. עיירה שלמה של מובטלים שיצרתם במו ידיכם.
איזו חדות, איזה טור מעולה זה היה יכול להיות בעיתון. כמה אי דיוקים ׳קלים׳:
1. מנהל מפעל רעפי קוניאל אמר לי שאין שום קשר בין בעיות החיבור של המפעל שלו לגז לעתירה שהוגשה. ״ערבבו פה בשר וחלב״, גיחך במבוכה על שר האוצר שלנו. הבעיות של המפעל נמשכות שנים, הן קשורות לרשות הגז ולזכיין ההולכה של הגז. הן ממש לא קשורות לעתירה של האופוזיציה.
2. הבעיות של מפעל פניציה בירוחם כבר הסתיימו. למעשה, בסוף השבוע הקרוב מתחיל תהליך החיבור של המפעל לגז. כן, היו לו בעיות להתחבר לגז והן אכן עלו לו הרבה כסף, אבל לא היה להם שום קשר לעתירה, שהוגשה לפני פחות מארבעה חודשים (למה לפיד ׳מעגל׳ בנאומו 4 חודשים לחצי שנה?).
3. מפעל עוגן פלסט בקיבוץ העוגן באמת רוצה להתחבר לגז וזה חשוב לו. הזכיין במקום אמר להם שזה יקרה ב 2015. לוח הזמנים הזה לא הושפע מהעתירה של האופוזיציה.
אז איך מרשה לעצמו שר אוצר להפריח האשמות כל כך דיבתיות בלי בסיס עובדתי קלוש? אלוהים יודע. זה יותר מאנקדוטה. איך יכול להיות ששר האוצר כותב כאלו שטויות ואין בסביבתו יועץ מקצועי אחד, או סתם אדם שקורא עיתונים באופן קבוע? מישהו שיגיד לו ״יאיר, זה קשקוש ויעשו ממך צחוק״? איך אין אפילו ליד שר האוצר, מישהו שעובר על הנאום ואומר - תגיד, בדקנו את זה עם מפעל רעפי קוניאל? פה זו לא איזו ריקי כהן וירטואלית, שהמצאת לה שכר מופרך, פה יש עובדים ומנהל ובעלים. למעשה, חיפוש של שנייה בגוגל (מזמין אתכם לנסות) היה מגלה שמילות החיפוש ״רעפי קוניאל׳ מייצרות אזכור לדיון בועדת הכספים של הכנסת לפני יותר משנתיים. מנהל המפעל כבר אז התלונן על בעיית החיבור לגז וזה הרבה לפני ועדת צמח ושנים לפני שיחימוביץ׳ (איזו קריאת שמחה בטח נפלטה לה כשהיא שמעה על הפיטורין ב"טבע", גם דרך לקבל ים של תקשורת חינםן באמצע קמפיין מנומנם נגד בוז'י וגם דרך להשכיח את השקר המביך בנוגע לג'וינטים) ורובי ריבלין חלמו לעתור נגד מסקנותיה.
כולנו ירדנו (בצדק) לחייו של נתניהו, כשעשה שגיאות עובדתיות מביכות (״גנדי בממשלתי״), אבל בשגיאות ההן לא היה שום נזק. מקסימום החשש שנתניהו בורא לעצמו מציאות, שמתאימה לו. אצל לפיד זה הרבה יותר חמור ומה שהכי מרגיז, זה עובר. אף אחד לא עשה מהשטויות שאמר שר האוצר אייטם. הוא אפילו הגיע לראיון בחדשות 2 ולא נשאל על העניין. אם זה עובר לו כל כך בקלות, מה הסיכוי שהוא יתאמץ קצת ללמוד את הנושאים עליהם הוא מדבר?
We've all heard stories about family names that were "changed at Ellis Island" (where immigrants coming to New York were processed a century ago); allegedly, officials would change foreign-sounding names to something easier for Americans to deal with. Well, those stories are all the bunk. Philip Sutton, of the Milstein Division of United States History, Local History and Genealogy at the New York Public Library, has written an informative post on the subject, showing that "Names were not changed at Ellis Island. ... Inspectors did not create records of immigration; rather they checked the names of the people moving through Ellis Island against those recorded in the ship's passenger list, or manifest. ... The manifest was presented to the officials at Ellis Island when the ship arrived. If anything, Ellis Island officials were known to correct mistakes in passenger lists." People sometimes changed their name before making the journey; "[m]ore commonly, immigrants would change their names themselves when they had arrived in the United States."
But don't just absorb that nugget of information and move on. The main reason I'm posting this is the astounding story of Frank Woodhull, told in the latter part of Sutton's account. You owe it to yourself to read it. As Monk used to say, "You'll thank me later."