Yuval Pinter

#סליחה

Hey geeks! I'll be signing this Sunday at the MIT Press Bookstore from 3-430, and then again after BAHFest. Come say hi!

השיפור באלגוריתם של שירות התרגום “גוגל טרנסלייט” היה נושאו של ראיון ב”רבע לדיגיטל”, וראיון מורחב בחדר 404, עם יובל פינטר, דוקטורנט למדעי המחשב בתחום עיבוד שפה באוניברסיטת ג’ורג’יה טק. בהתאם לסוג ההומור המאוד מסויים שלו, פינטר תרגם את הראיון לאנגלית באמצעות גוגל טרנסלייט.

חתול גוגל. תמונה: Serena (cc-by-sa); עיבוד: חדר 404

About 2/3s of BAHFest tickets are now gone! Buy before they sell out!

Almost a decade ago I posted about “Jewish Arabic” and “Muslim Arabic” in Iraq; now Jacky Hugi (translated by Aviva Arad) reports on an effort to preserve the former:

On Friday mornings in a class on the heritage of Babylonian Jewry, Oded Amit has taught a small group of Israelis to speak Jewish Iraqi, the language of his ancestors. Amit, 70, was born and raised in Baghdad, and Jewish Iraqi was the language in which his mother raised him.

“It’s a beautiful language, rich, full of wisdom and wit, but it is disappearing,” Amit told Al-Monitor. “What I’m doing is an attempt, perhaps desperate, to save something of it — to keep it alive a little longer. The younger generation doesn’t speak it anymore. They heard their aunt or grandma speaking it, but for them it’s not a mother tongue, it’s a curiosity.” […] Before Amit began teaching, he spent long hours extracting the rules of grammar from his mother’s language.

“I conjugated the verb ‘to write’ and derived the rules from that,” he said. “The problem is that there are many exceptions.” His work is important for historical documentation, because literature on the Babylonian dialect is relatively scant. It includes a dictionary published by Gila Yona and Rahamim Rajouan in 1995, a dictionary by Yitzhak Avishur published in 2008 and the updatable online collection of researcher Yehuda Katz from Herzliya. The Center for Babylonian Jewish Heritage has a collection of many items, including vocal and visual documentation of the language. It is clear to all that, within a decade at the most, the living language will no longer be heard. […]

One of the well-known aspects of the dialect of Babylonian Jewry is its juicy curses. Yona and Rajouan included an appendix dedicated to curses in their dictionary. Especially entertaining are those that wish death by certain means on others. Someone you wish to see hanged is called “maqtua al-raqba,” that is, “decapitated neck.” For someone you wish would die in agony, you say, “Nfaqsit eino,” that is, “May his eye burst.” For wishing a simple death, there’s the moniker “zawaj a-almana,” meaning “the widow’s husband.” If the death wish applies to several people, you say “wahad thakal lakh,” meaning “that each would mourn the other.” Many curses are surprisingly also forms of praise. For instance, the word “naghl,” meaning “bastard,” is a curse that suggests spitting at a father’s crotch, since thanks to it, the child came into the world. It is usually meant as an expression of admiration.

Thanks, Trevor!

HEY BOSTON! It's your turn...

דבר משעשע מתגלה כשבודקים את ה"הוכחה" של גדעון לוי לתקפות הטענה של עצמו

מישהו פה לא קרא עד הסוף את הנתונים? אנטישמית באמריקה

גדעון לוי כועס על העיסוק הציבורי במופעי אנטישמיות נגד יהודים באמריקה. במאמר ב'הארץ' ("לקנא ביהודים", 15.03) הוא טוען ש"צריך לקנא ביהודים, הם המיעוט הפריווילגי ביותר בעולם החופשי."

 ומי המיעוט הנרדף באמת? המוסלמים כמובן:

אין פרופורציה בין הרעש שהיא (האנטישמיות נגד יהודים, ג"ש) מעוררת לבין המציאות; בין חיי היהודים לבין חיי מיעוטים אחרים, בעיקר המוסלמים

וללוי יש אפילו הוכחה:

5,818 פשעי שנאה נגד מוסלמים התרחשו בארה"ב ב–2015, עלייה של 67% מהשנה הקודמת — לפני עידן ההסתה של דונלד טראמפ העתיד להצמיח הרבה פשעי שנאה נגד מוסלמים.

בדקנו את ה"הוכחה" של גדעון לוי.

לפי נתוני ה-FBI, אכן ארעו 5,818 תקריות, כפי שטוען לוי, אולם אלו היו סך כל פשעי השנאה בארה"ב באותה שנה.

יותר מעניינת החלוקה הפנימית בדו"ח, ממנה עולה כי מתוך 1,402 פשעי השנאה שבבסיסם שנאה לדת, 52.1% התרחשו בשל השנאה ליהודים, ו- 29.1% בשל שנאה למוסלמים. יוצא שבניגוד לטענת לוי "אמריקה ואירופה שטופות בשנאה כלפי מיעוטים. היהודים הם קורבנותיה הקטנים ביותר"', היהודים הינם הקבוצה המותקפת ביותר בפשעי שנאה בארה"ב.

סיכום: גדעון לוי בא לטעון שהמוסלמים נרדפים יותר מהיהודים וכראייה הפנה לדו"ח המראה בדיוק את ההיפך.

גדעון לוי בתגובה: התכוונתי להדגיש את העלייה הדרמטית במתקפות נגד מוסלמים (67%) עוד לפני עליית טראמפ. אבל אתקן את הטעות במאמר באתר

עדכון: בעקבות פניית 'פרספקטיבה', תוקנה הטענה השגויה של לוי במאמר באתר 'הארץ'

האמירה בכותרת מיוחסת לבנג'מין ד'יזרעאלי. עיתון 'הארץ' ועידו סני ארזי הדגימו אותה השבוע באופן מושלם

חשבתם שהם הפסידו? טעיתם! אלו בעצם המנצחים (צילום: פלאש 90)

אם תשאלו את עידו סני ארזי, מנהל פרויקט "ששים ואחת" של ארגון השמאל 'מולד', התודעה הפוליטית של כולכם שטופה בספין מתוחכם.

במאמר שפרסם ב'הארץ', (העם זז ימינה? עוד ספין של הימין, 13.3) הוא טוען שהמוסכמה לפיה הימין הפוליטי בישראל חזק מהשמאל הפוליטי, היא מצג שווא. תעתוע מכוון שיוצר הימין, בעוד שבפועל, המצב הפוך.

אבל הספין, (לא מי יודע מה מתוחכם אגב), הוא דווקא של ארזי עצמו, הפוסל במומו. הוא אינו בודה נתונים, רק מגיש אותם בסלקטיביות המעוותת את המסקנות העולות מהם. הנה שרשרת המניפולציות שערך במאמרו כדי לבסס את קביעתו המהפכנית:

ארזי מביא "מתמטיקת בחירות מרתקת", לפיה הליכוד קיבל בבחירות האחרונות רק 16.7% מהקולות, לעומת המחנה הציוני ומרצ, שקיבלו ביחד 22.6% מהקולות.

איך יתכן? הרי לפי תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, לליכוד הצביעו 23.4% מהקולות, בעוד שלמחנה הציוני ולמרצ גם יחד, הצביעו 22.6% מהקולות.

התשובה: כדי להקטין את ההצבעה לליכוד, כך שיראה חלש מול ההצבעה לשמאל, חישב ארזי את ההצבעה לליכוד מתוך בסיס רחב – כלל המצביעים. את ההצבעה לשמאל, לעומת זאת, חישב מתוך בסיס צר – סך הקולות הכשרים בלבד. כך יצר בקלות מצג שווא לפיו יותר ישראלים הצביעו למחנ"צ ולמרצ, מאשר לליכוד.

החלוקה לגושים פוליטיים מעודדת את ארזי אף יותר. כך הוא כותב:

אם נוסיף לספירה גם את הרשימה המשותפת, שקיבלה יותר מ-10% מהקולות – מצבו של השמאל בבחירות האחרונות משתפר עוד יותר

ארזי נמנע כמובן מלהוסיף לתמונת הגושים גם את מפלגות הימין, כיוון שלו היה עושה כן, תמונת הגושים האמתית היתה זו:

למפלגות הימין ישראל ביתנו והבית היהודי הצביעו 11.84% מהקולות. למפלגות החרדיות, (כזכור בנות ברית טבעיות שאף הצהירו מראש לפני הבחירות שיחברו לימין ולא לשמאל), הצביעו עוד 10.73% מהקולות. צירוף כולם יחד מעלה את כוחו של גוש הימין והדתיים ל 45.97%.

כשמוסיפים לגוש השמאל את מצביעי הרשימה הערבית המשותפת, (10.61% מהקולות) משיג גוש השמאל והערבים 33.21% מהקולות.

נעשה לארזי הנחה ונתעלם מכ 3% מסך הקולות שאיבד הימין בהצבעה לאלי ישי שלא עבר את אחוז החסימה, נקזז אותם עם כאחוז אחד מקולות השמאל שהצביעו לעלה ירוק שגם לא עברה,

עדיין הביס בבחירות האחרונות גוש הימין-דתיים את גוש השמאל-ערבים, בפער עצום: 46-33.

יתכן שהמפתח להבנת "מתמטיקת הבחירות המרתקת" של ארזי הוא בהכללת מפלגות המרכז 'כולנו' ו'יש עתיד' בגוש השמאל, שליבתו המחנ"צ, מרצ והרשימה הערבית המשותפת?

לספור את קולות 'כולנו' ו'יש עתיד' בגוש שמאל-ערבים יחשב ללהטוט מוגזם. שני ראשי המפלגות הללו אמרו אמירות ברורות בנושא עוד טרם הבחירות. כחלון באמירה מפורשת על היותו "ליכודניק" הנוטה לימין, ולפיד בגידוף מי ש"העז" לשייכו לשמאל,

לכך יש להוסיף גם פסילה גורפת מצד שניהם של אפשרות ישיבה בקואליציה הנתמכת ברשימה המשותפת, המהווה כאמור נדבך יסוד ב"התחזקותו" של השמאל בישראל לשיטת ארזי.

למה למדוד את ההצבעה לליכוד לפי מפתח מחמיר ואת ההצבעה לשמאל לפי מפתח מקל ולהשוות ביניהן?

ואיך משקלול ההצבעה לגושים מסיק ארזי ש"הציבור חצוי בקלפי" וש"מחנה השמאל דווקא התחזק"?

תגובתו של ארזי תובא כאן כשתתקבל.

אבל ארזי לא מסתפק בניתוח דפוסי הצבעה. לטענתו, "הסיפור הגדול" בכלל נמצא באימוץ העמדות האידאולוגיות של השמאל. כראייה הוא מצטט סקר ישראלי-פלסטיני, ממנו עולה לכאורה שרוב הישראלים (55%) תומכים בפתרון שתי המדינות. והנה ההוכחה שהשמאל מביס את הימין לא רק בהצבעה אלא גם אידאולוגית.

למה בכל זאת אין לכך ביטוי תודעתי? ארזי מתפוצץ מעצבים נוכח ה"ספין" של הימין:

הרי לכם דוגמה לאופן בו קבוצה קטנה, קולנית, קיצונית, ביריונית ואלימה, שמאורגנת וממומנת היטב, מייצרת שינוי תודעתי

אבל מי שקורא את האותיות הקטנות באותו סקר ממנו תלש ארזי את נתון ה 55% שלו, בהחלט מתפוצץ, אבל לא מעצבים אלא מצחוק. שם כתוב כך:

התמיכה בחבילה מפורטת של הסדר הקבע, המבוססת על סבבים קודמים של המשא ומתן, נמוכה מהתמיכה העקרונית בפתרון שתי המדינות

כמה נמוכה? 55% תומכים בססמה "שתי מדינות". רעיון אבסטרקטי לגמרי, שלא רלוונטי לדיון. אבל בפתרון קונקרטי, המבוסס על סבבי המו"מ הקודמים מתברר שתומכים רק 41.5% מהיהודים ומהפלסטינים.

(שגם הוא כזכור – פתרון היפותטי שמעולם לא התקרב למימוש. אותיות שהפריחו המתווכים באוויר ונדחו על הסף על ידי שני הצדדים בעודן מעופפות).

איך בנתונים האלו מוצא ארזי "סיפור גדול" ולפיו רוב הציבור הישראלי תומך בפתרון שתי המדינות?

כאמור, כל השאלות הללו הופנו אל ארזי ותגובתו טרם הועברה. היא תתווסף כאן לכשתתקבל.

אבל יש כאן שאלה חשובה יותר מארזי עצמו ומהתעלולים הסטטיסטיים שארז למאמר ב'הארץ', והיא זו:

איך נותנים עורכי עמוד הדעות של 'הארץ' במה לטענה כה רעועה ותלושה מהמציאות? האין הם רואים שהמציאות המבצבצת מהנתונים הסלקטיביים של ארזי, הפוכה בתכלית לטענתו? אין עורכים ב'הארץ'?

אין עורכים ב'הארץ'.

עדכון: עידו סני ארזי העביר את תגובתו:

אני מודה שמעולם לא שמעתי על הארגון שלכם, אבל אני תמיד שמח לגלות עוד ארגון ימין שעומד על המשמר לבל ייחשף הציבור הישראלי לעובדות. כפי שעמיתיך לימדו אותנו לעשות, עם גילוי דבר קיומו של ארגון ימין חדש ניגשתי חיש מהר לעיין בדו"חות הכספיים, על מנת להעמיק את היכרותי עם הארגון ופועלו. אצלכם גיליתי, למרבה העניין, ש-100% מהכנסותיכם מגיעים מ"עמותת האם" שלכם, ארגון אמריקאי בשם CAMERA, שהתורמים שלו חסויים. מכאן שאני מתבקש לענות על שאלות על-ידי ארגון לא שקוף, שמייצג אינטרסים של גורמים עלומי שם, וכל זאת תוך כדי שהוא מתיימר לפעול בשם זכות הציבור לדעת. הבנתי נכון?

לעצם העניין, אני שמח על התהודה שאתם מעניקים למאמר שלי, שמתבסס על קונספט שישמע לכם מוזר – בדיקת עובדות. אני ממליץ לכם ולכולם לקרוא את המאמר (ניכר שלא עשיתם את זה), לעיין בנתוני ועדת הבחירות המרכזית ולהיווכח מי צודק. בהצלחה בספין הבא.

טעויות בשירים ישראלים

תודה לאלעד חסיד, רוני זעירא, משיח קד, בן מאירי, נריה אביישר, איל פרי, ניתאי אלכסנדר ורון ענבר

This is a guest post submitted by Nathan Sanders and colleagues. It's the text of an open letter to Neil deGrasse Tyson, who made a comment about linguists on Twitter not long ago.

More A, more P, and more AVP.

השפה המופשטת מאחורי גוגל תרגום

בעקבות דיווח של גוגל, אתרי טכנולוגיה דיווחו בהתרגשות שהבינה המלאכותית שמאחורי גוגל טרנסלייט המציאה שפה. המציאות רק קצת פחות מקריפה: הבינה המלאכותית גילתה דרך יעילה יותר לתרגם בין שפות, באמצעות interlingua – שפה אבסטרקטית שמקשרת בין שתי השפות.

יובל פינטר, דוקטורנט למדעי המחשב בתחום עיבוד שפה באוניברסיטת ג’ורג’יה טק, הסביר בתוכנית את משמעות החידוש. כך סיפר לנו בראיון מקדים: “גוגל תרגום פרסה לאחרונה מנוע תרגום חדש שהחליף את הישן, בהדרגה החל בספטמבר. המערכת מיישמת רעיונות שמסתובבים בעולם המחקר כבר כמה עשורים ורק לאחרונה הפכו ישימים. בנובמבר חברי הצוות פרסמו מאמר ובו הסבירו איך המערכת שאימנו למעשה מצליחה לייצג שפה אנושית באופן מופשט, כך שמתאפשר לתרגם ישירות בין שפות שהמערכת מעולם לא פגשה דוגמאות עבורן. הביצועים שהציגו לא מושלמים, אבל בהחלט יש כאן קפיצת מדרגה קונספטואלית.

“במשך רוב ההיסטוריה של תרגום ממוחשב, הגישה השלטת היתה ‘מבוססת-ביטויים’. לפי גישה זו, בגדול מפרקים את משפט המקור לחלקים (ביטויים) שנראים סבירים לתרגום, מתרגמים אותם בנפרד ואז בונים את המשפט בשפת היעד כשמנסים כמה שיותר לקלוע לתחביר ולהגיון שלה. את הידע של כל אחד מהשלבים האלה אפשר לבנות באופן אוטומטי: מראים למערכת המון דוגמאות של משפטים מתורגמים ושל משפטים דקדוקיים מכל אחת מהשפות, והיא ‘לומדת’ איך לפרק משפט, איך לתרגם כל ביטוי, ואיך להדביק. אבל עדיין יש הרבה התערבות אנושית בכל אחד מהשלבים ובמעברים ביניהם. למשל, אם ניקח את המשפט ‘אתמול ביקר ראש הממשלה בתחנת כוח’ ונבקש תרגום לאנגלית, המערכת תצטרך לדעת, בין היתר: ש’ראש הממשלה’ זה ביטוי אחד שתרגומו The Prime Minister ולא head the government; ש’ביקר’ זה במובן הפיזי (visited) ולא הרטורי (criticized); שהפועל במשפט המתורגם צריך לבוא אחרי הנושא; ש’אתמול’ יצטרך פסיק אחריו; ש-‘ב’ זה at ולא in; ועוד. שני הכללים הראשונים יילמדו ברמה סבירה באופן אוטומטי, אבל שלושת האחרונים כנראה ידרשו יד אנושית שתקודד ידע ספציפי על עברית ואנגלית. אלו המערכות שהיו נפוצות עד היום.

חתול גוגל. תמונה: Serena (cc-by-sa)

“במערכת החדשה ישנו יישום מאסיבי של טכנולוגיה, שעד לפני כמה שנים היתה בעיקר שעשוע תיאורטי, ועכשיו התאפשר בזכות התקדמויות בכוח חישוב ובתצורת מעבדים, וצבירה של כמויות מידע בסדרי גודל מעל מה שהיה מקובל. באלגוריתם החדש, במקום הרבה חוקים שבני אדם כתבו, או לפחות הכווינו על סמך ידע על כל שפה, המחשב בונה לעצמו את החוקים. ההבדל העיקרי הוא שמתקבל ישירות תרגום ממשפט שלם למשפט שלם, ולכן לא צריך להכיר מראש את השפות כל עוד יש מספיק נתונים.

,המאמר האחרון שגוגל הוציאו הראה שלא רק תהליך התרגום זהה בין זוגות של שפות, אלא שכתוצר לוואי של הלמידה, המערכת בונה מין ייצוג כללי, לא תלוי-שפה, של המשפט. אמרנו שעד היום מערכת לתרגום בין שתי שפות היתה תלויה בהימצאותם של מליונים של משפטים שאנחנו יודעים את התרגום שלהם. קל לעשות את זה לזוגות שפות כמו אנגלית-צרפתית, למשל, כשכל פרוטוקול של הפרלמנט הקנדי או מנגנוני האיחוד האירופי יוצא בפורמט רב-לשוני אחיד. אבל מה קורה כשמנסים לבנות מערכת של תרגום מקוריאנית לסוואהילי, או עברית לספרדית? מה שעשו עד היום זה תרגום דרך שפת ביניים (בפועל, תמיד אנגלית), מקוריאנית לאנגלית ומשם לסוואהילי. זה הרבה יותר הגיוני גם ביישום – נניח יש 100 שפות, אז צריכים בערך 200 ממשקים, במקום בערך 10,000 אם רוצים תרגום ישיר בין כל שפה לכל שפה, שזה לא ישים. חסרון אחד של הגישה הזו הוא אפקט של ‘טלפון שבור’ כשהתרגומים לא מושלמים, אבל יש גם עניין של אובדן מידע. למשל מעברית לספרדית – המשפט ‘החתולה אוכלת את הגבינה’ תתורגם דרך האנגלית the cat is eating the cheese, ומאבדים פה את העובדה שהחתולה היא נקבה, הבחנה שיש גם בעברית וגם בספרדית אבל אין באנגלית. ‘שפת הביניים’ המופשטת שגוגל מצאה עדות לה, לעומת זאת, מספיק עשירה כדי להכיל גם את המידע של המין הדקדוקי, וזה ישתמר במעבר ל-gata הספרדית.

“‘שפת הביניים’ עצמה היא, כאמור, מופשטת. היא חיה במרחב מתמטי ואי אפשר להגות את המילים והמשפטים בה. איך גוגל הראו שהיא קיימת? לקחו משפטים מתורגמים בין יפנית לאנגלית ובין קוריאנית לאנגלית, ואימנו מערכת רק עליהם. אחר כך אמרו למערכת לתרגם משפטים מיפנית לקוריאנית, דברים שהיא לא ראתה בזמן האימון. התרגומים היו סבירים, והתחרו יפה בתרגום שעבר דרך אנגלית. אחר-כך קצת ‘עזרו’ למערכת עם כמות קטנה יחסית של דוגמאות תרגום מיפנית לקוריאנית, ואז התרגומים היו טובים כמו מודל ישיר, שאומן על הרבה דוגמאות של יפנית-קוריאנית.

“לפי ההודעות של גוגל, המערכת כבר נפרסה, כלומר זו המערכת שעכשיו נמצאת ופעילה כשאנחנו משתמשים בגוגל טרנסלייט. התרגומים מאנגלית לכל השפות ולהפך אמורים להיות טובים יותר מאשר מקודם. נראה שעוד לא פרסו את המודל המשותף, אבל אם זה יקרה, גם האיכות מעברית לשפות אחרות תשתפר. על עברית הם לא פרסמו תוצאות, אני לא יודע אם דוברי עברית נהנים משיפור משמעותי”.

גוגל לא נותנת לישראלים אפשרויות או פקודות

יעל סלע, ראש צוות הלוקליזציה של גוגל לעברית, הרצתה בכנס אגודת המתרגמים על אתגרי תרגום ממשקים במדינות שונות. בשיחה מקדימה עם עורכת רבע לדיגיטל, אחינעם קפון, סיפרה סלע: “להרצאה שלי קראתי באנגלית ‘הו דה פאק איז ג’ים’, ובעברית מיננתי את הגסויות וקראתי לה ‘גוגל ב-70 לשון’ – איך עושים גוגל ברחבי העולם. אני המנהלת שעוסקת בתרגום לעברית של גוגל, בשיתוף פעולה עם צוותי השיווק, היח”ץ והצוות המשפטי. הרעיון בתרגום גוגל הוא לא לתרגם אלא ליצור את אותו אפקט שקורה בשפות שונות. במדינות שהומור יותר מקובל – בישראל, במדינות הנורדיות, במדינות דוברות אנגלית – אנחנו יחסית נתרגם קרוב למקור. אם הומור נחשב מאוד לא רציני מוציאים אותו לחלוטין – כמו למשל ביפן, שם חברה מקצועית לא יכולה לצחוק איתך, אפילו כשמדובר בחברה עם המעמד המאוד מכובד ומרשים של גוגל – ביפנית לא עושים את זה. אז, למשל, כשיש תקלה וגוגל אומר “אופס, סאמת’ינג וונט רונג” – ביפנית משלשים את ההתנצלות. בסינית למשל, היינו חושבים שאין הומור אבל עושים הומור. בתאילנדית מוסיפים תואר כבוד – היי ג’ון, היי ג’ון קון. בנוסף, יש עניין סביב מה מילת פנייה – באנגלית זה ‘יו’, אבל בשפות אחרות יש כמה יו. ‘זי’ המכבד ו’דו’ היומיומי בגרמנית, למשל. בגרמנית, לקהל של לקוחות ארגוניים, משתמשים בזי, אבל למשתמש הרחב – ג’מייל, דרייב, יוטיוב, משתמשים בדו”.

מה אפשר ללמוד על האופי הישראלי, או על האופי הישראלי כפי שגוגל רואה אותו, בתרגום לעברית?
“אנחנו למשל יכולים לראות שגוגל בישראל, כמו כל מי שמנסה להתקשר עם הקהל הישראלי, צריך להיות ישיר. כשאומרים לו ‘יו מיי וונט טו קונסידר’, והתרגום המדויק לעברית הוא ‘אולי תרצה לשקול א’/ב’/ג”, הישראלי הממוצע שוקל, שוקל את השקילה, ובסוף מחליט שלא. זו הדרך לומר ‘מומלץ לעשות’. כשמתרגמים לעברית, מורידים את האובר נימוס. המשתמש הישראלי אומר ‘מה אתה רוצה שאני אעשה? תגיד לי’. אין פליז באנגלית אף פעם, אבל בחלק מהטקסטים שלנו אנחנו כן כותבים ‘נא ללחוץ על הכפתור’, כי זה מרכך. כשאומרים לישראלי ‘פתח חשבון, לחץ כאן’ – מסתכלים על ההוראה הזו ואומרים ‘למה מי אתה שתיתן הוראות’. אז במקום אנחנו כותבים ‘לפתיחת חשבון’. זה גם חלק מהניסיון לא לפנות רק לגברים. באנגלית אין ג’נדר בשפה, וגם בעברית משתדלים להתנסח באופן נייטרלי מבחינה מגדרית. אבל כשהיה, למשל, טקסט שהיה מיועד למורים בבית ספר יסודי, בחרנו דווקא לפנות לנשים כי זה 90 ומשהו אחוז”.

גוגל הגלובלית. תמונה: Jeroen Frans (cc-by-nc-sa)

איך יודעים לקלוע לאופי? האם מדובר בתהליך של ניסוי וטעייה?
“זה יותר ניסוי ופידבק – הרבה לדבר עם הקהל שלנו ומשתמשים, יש קהילה של משתמשים שיש לנו מגע איתם. אנשי שיווק מסוגלים להביא לנו פידבק מהמשתמשים האמיתיים. יש לנו קהילה של יוצרי יוטיוב שעוזרים לנו להבין איך יוטיוב צריך להשמע בעברית. בתאילנדית, למשל, הרבה מונחים לא מתרגמים אלא מתעתקים – הרבה מהתעתיק הוא לא מדויק. למשל ‘אינבוקס’ הפך ל’אינבלוקס’, וכשגוגל נכנסה עם גוגל אינבוקס, היתה התלבטות אם להשתמש בתעתיק לא נכון או תעתיק נכון, והחליטו ללכת על התעתיק הנכון – אינבוקס. שנתיים אחר כך, התעתיק המדויק שגוגל התעקשה עליו מתפשט. אימייל בעברית היה מתורגם כדוא”ל – אף אחד לא משתמש, ואחד הדברים הראשונים שעשיתי בתפקיד זה להחליף את התרגום ל’אימייל'”.

איך הגעת לתפקיד?
“תרגמתי הרבה ספרים, הרבה מדע בדיוני ופנטזיה, כולל משחקי הכס גם, ואתה ממציא הרבה דברים במדע בדיוני ופנטזיה. לפני כמה שנים נפתח תפקיד בגוגל והגעתי אליו”.

ריקוד הנצחון של המכונה

לפני שנה פרסמתי טיפ למי שצריכים לתרגם טקסט – במקום לתרגם מאפס, להשתמש בגוגל טרנסלייט לתרגם את הטקסט המלא, ולהשתמש בתרגום המכונה כטיוטה שעל גביה עורכים ומתקנים את השגיאות. מישהו שיתף את הפוסט בקבוצת פייסבוק של מתרגמים, שקטלו את העצה שלי והסבירו שאני לא מבין כלום בתרגום.

הקוריאה טיימז מדווח כעת על תחרות תרגום שמתקיימת היום באוניברסיטת הסייבר סג’ונג שבסיאול, דרום קוריאה. כל מתחרה מקבל שני מאמרים באנגלית לתרגם לקוריאנית, ושניים בקוריאנית לאנגלית, עם 30 דקות לתרגום כל מאמר. בצד אחד של הזירה: מתרגמים אנושיים. בצד השני: הבינות המלאכותיות גוגל טרנסלייט ונאבר פפגו, שני שירותי תרגום-המכונה הפופולריים ביותר שתומכים באנגלית וקוריאנית.

שלט עברי הפוך בוילה דה בעיר ניס. צילום: שמוליק ליברמן

“בקרב מתרגמים ומתורגמנים, ואלו ששואפים לעבוד בתחומים אלו בעתיד, מתגבר החשש שהם עלולים לאבד את מקומם לטכנולוגיות תרגום אוטומטיות מבוססות בינה מלאכותית, אשר השתפרו משמעותית”, אמר קאנג דאה-יונג, מזכ”ל IITA (ארגון דרום קוריאני ממשלתי לקידום טכנולוגיות מידע). “אף שהאירוע עשוי לא להפיג לגמרי חששות אלו, אנחנו מקווים להראות שלבני אדם ולמכונות יש חוזקות וחולשות שונים, ולהדגיש שיש צורך באנשי מקצוע בתרגום ובמתורגמנות של העתיד”.

זה הציטוט במקור באנגלית:

Human translators and interpreters and those who seek to do these jobs in the future are increasingly facing concerns that they may lose their presence as AI-based automatic translating technologies have rapidly been improved,” IITA Secretary-General Kang Dae-young said. “Though the event may not completely dispel such worries, we hope to confirm that humans and machines have different strengths and weaknesses and highlight that human professionals will still have their roles in translation and interpretation of the future.

וזה תרגומו לעברית על ידי גוגל טרנסלייט:

האדם מתרגמים ומתורגמנים לבין מי שמבקשים לעשות עבודות אלה בעתיד יותר ויותר מול חששות כי הם עלולים לאבד את נוכחותם טכנולוגיות תרגום אוטומטי מבוססי AI במהירות שופרו,” אמר IITA מזכ”ל קאנג דיי-צעירים. “למרות שהאירוע לא לגמרי להפיג דאגות כאלה, אנחנו מקווים לאשר כי בני אדם ומכונה יש עוצמות וחולשות שונות ולהאיר כי מקצוע אנושי עדיין יהיה התפקידים שלהם בתרגום ופרשנות של העתיד.

אני מאחל הצלחה לשני הצדדים.

Big announcement Monday. Maybe the biggest of my life. Hope you geeks like it!

Should the United States be giving military assistance to the Lebanese Armed Forces (LAF)? According to the U.S. ambassador to Lebanon (speaking last summer),  “In this year alone we provided over $221 million in equipment and training to the Lebanese security forces.” That number presumably includes aid to Lebanon’s police and Internal Security Forces, but given the small size of the country it is a hefty sum.

Lebanon is a friendly country, an ally against jihadi groups like Al Qaeda and ISIS, and a sort of democracy. But it is also the home of the terrorist group Hezbollah, which largely dominates its politics and makes its democracy a sometime thing. It’s fair to say that nothing happens in Lebanon without Hezbollah’s approval, no matter how elections turn out.

Lebanon’s new president is legitimizing Hezbollah’s military role–which is independent from control by the Lebanese state (despite repeated UN Security Council resolutions demanding that there be no militias in Lebanon outside state control). The collaboration between Hezbollah and the LAF may be growing: a Times of Israel article on February 12 about the Lebanon/Israel border area said “On the Israeli side, officials are following, almost in astonishment, the deepening cooperation between the Lebanese army and Hezbollah.” Lebanese President Michel Aoun responded by saying of Hezbollah “As long as the Lebanese army is not strong enough to battle Israel … we feel the need for its existence.” When Israel’s UN envoy wrote to the UN Security Council about Hezbollah violations of resolutions concerning Lebanon, the response from Aoun’s office was “Any attempt to hurt Lebanese sovereignty or expose the Lebanese to danger will find the appropriate response.”

So, Aoun appears to be defining Hezbollah’s interests as Lebanon’s interests, and defining Hezbollah not as a militia whose existence clearly violates UN Security Council resolutions but rather as a necessary defense against Israel. In fact he said more: that Hezbollah is needed to “battle” Israel.

Such rhetoric may be dismissed as a price the Christian president must pay, if it is only rhetoric. More dangerous is the news that cooperation between Hezbollah and the Lebanese Army may be increasing. In this context, should U.S. aid to the LAF continue? I find it a difficult question. Stopping the aid might only further weaken the LAF, which is not under Hezbollah command–though it certainly refuses to confront the terrorist group. The commander of the LAF is always a Christian and the chief of staff is always a Druze, and the Global Security web site suggests that Shia Lebanese “comprise 25% of the enlisted ranks. At the same time, the Army was able to bring the Christians to 25% and the Sunni/Druze component to 50% of the enlisted ranks.”  It can be argued that weakening the LAF could further weaken non-Hezbollah influence in Lebanon.

If it is true that LAF-Hezbollah cooperation is increasing, the United States should demand that that trend be halted and reversed. It is one thing for the LAF to refuse to confront Hezbollah, and quite another to assist it in any way. Our aid should give us the leverage to achieve that much. My own bottom line for now is that we should not end aid to the LAF, but should make it very clear that this aid is in danger. Lebanese officials must come to realize that even if the withholding of aid weakens the LAF, that’s the inevitable outcome unless they keep farther away from Hezbollah than current trends appear to suggest.

More Batman.