Yuval Pinter

זה היה מביך. לא טעות השוער. לא הפסד לנבחרת קרואטיה שיש לה במשך השנים כמה גולגלות על הקיר והיא אחת הנבחרות הטובות באירופה בשנים האחרונות. אלא הדרמה. הבכי והנהי. הפרצופים המיואשים ב0-1. האוהדים הבוכים ביציעים בנבחרת שאגב יש לה עדיין סיכוי סטטיסטי סביר לחלוטין להמשיך. הגיבור הישן לופת את ראשו. הגיבור הנוכחי מביט בייאוש. במגרש שחקנים שבעולם הקבוצות שלהם לעולם לא אבוד להם. קורות חיים מלאי רמונטנדות ואליפויות של זמן פציעות והוכחות שאסור להספיד. אבל היי, זה 0-1 לקרואטיה. הו האימה! 0-2 לקרואטיה. העולם חרב. והכל במין איצטלה מגוחכת של קשיחות ותשוקה.

אנגליה עם בנדנות אני אומר (ובלי חוש הומור).

*

והיה על המגרש גם מספר 10 שזהר למרחקים. לוקה מודריץ הוא לא פליימייקר. הוא שחקן פלייסטיישן. הוא לא מוצא אנשים במגרש, הוא גורם להם להיות איפה שהם צריכים. הוא לא תופס רק את השטח. הוא תופס את הרגע. הרגע להניע, הרגע ללחוץ, הרגע להרוג.

ניהלתי שיחה מוקדם יותר החודש עם מישהו. זהירות: קשור לג׳ורדן-לברון. 

מישהו: ״אתה חושב שעם הפלייאוף הזה לברון מתקרב לג׳ורדן?״

אני: ״לא״.

מישהו: ״למה? מישהו כתב באתר אחד (נוקב בשם האתר) ש….״

אני: ״כי זה בסך הכל אינדיאנה, טורונטו ובוסטון פצועה.״

וכאן הוא שלף טיעון מנצח: ״אבל אתה חייב להודות שאם הוא מנצח את גולדן סטייט בגמר –  עם ההרכב הזה (קולו מודגש יותר) – שהוא גדול כמו ג׳ורדן״.

לא כל כך רציתי להודות. כי אף אחד לא סיפר לי איך בדיוק הוא ניצח אותם בגמר. האם בגלל שבצירוף מקרים נדיר קארי  ודוראנט נפצעו? האם למרות שהם שיחקו אבל עם ממוצע 54 נקודות?  האם יש לי את הפריבליגיה לפחות לראות איך בדיוק קרה אותו הישג שאתם חייבים להודות שהוא בלתי רגיל? או האם אני חייב להודות מראש על החשבון?

המשכתי בשיחה: ״בסדר, מודה.״ 

והאיש הרגיש שהוא באמת הביא פה טיעון מנצח לזכות לברון. שכנע!

נ.ב. קצת מצטער שלא שאלתי ״ומה אם במקרה יהיה סוויפ לווריורס?״ מה אז? לא, אני לא מצפה שחסידי לברון יניחו נשקם – אבל אולי אז אפשר יהיה לקבל קצת שקט?

טוב שלא שאלתי. כי לא היה צריך. היה סוויפ ויש שקט. 

*

אתמול התבררה הסיבה לשקט כשאותו מישהו פנה אלי: ״אם רונאלדו לוקח את המונדיאל הזה – עם הנגרים האלו! (קולו מודגש יותר) – אפשר להגיד שהוא ברמה של מראדונה? שהוא גדול מפלה?״

אני (הפעם תקיף): ״אפשר לקבל פרטים? שם 12 שערים בטורניר? שם רק 4 והניצחונות היו בפנדלים וגולים עצמיים? אפשר קצת להבין איך קרה אותו מקרה מדהים בו פורטוגל זכתה במונדיאל? בסך הכל היא בינתיים עשתה תיקו אחד, באמת בזכות שגיבותו של רונאלדו, אבל היא תצטרך לעשות עוד כמה דברים.״

האיש כנראה הרגיש שהפעם הוא היה פחות משכנע מאותו ניצחון של לברון על גולדן סטייט ואני הרהרתי במצב אחר. ומה אם רונאלדו לוקח את המונדיאל –  אבל הוא מנצח בגמר את מצרים? אחרי שמוחמד סלאח החלים וסחב אותם על הגב לגמר. בתצוגות התקפיות של 4-2 ו-5-1 ו-3-0 בשלושת שלבי הנוקאאוט. האם אז הוא בכלל גדול מסלאח? ורגע – אם  גילפי סיגורדסון לוקח את איסלנד למקום השלישי? 330 אלף תושבים ומקום שלישי במונדיאל? אתם מסוגלים לקלוט!!!!!!! העניין התאורטי הזה גדול בהרבה מהאליפות התאורטית של רונאלדו. אני לא רואה איך ניתן להתעלם ממנו בקלות ראש כזו בשאלת גדולי התקופה לפחות. 

*

בסך הכל אני מבין שדיוני הגדולים מכולם הגיעו להסלמה מסוכנת. במידה רבה כמו שוקי ההון הם נשלטים פתאום על ידי אופציות, הישגים עתידיים, מינופים של הישגים נאים להישגים חריגים. ומייקל ג׳ורדן, מייקל פלפס – בסך הכל לא משהו כזה מיוחד. גם לא קומאנצ׳י על הקורה או אוצ׳ימורה על הקרקע. אפילו נדאל  על חימר הוא ממש לא קרוב למה שניתן לדמיין. הם בסך הכל השיגו הרבה יותר משהשיג מישהו אחר. אבל הם אפילו לא התקרבו למה שאפשר להעלות על הדעת! להמציא! לפנטז!

הם לא גדולים מכל דמיון. לא קרוב לזה. למען האמת כל דמיון די מקרקס אותם. 

Click here to go see the bonus panel!

Hovertext:
Actually, let's invent supersonic flight, then decide it's a bit too loud and give up.

Click here to go see the bonus panel!

Hovertext:
Unfortunately, this also means that the delivery will also be about 6 months late.

אופנוע מד”א.

– “נו, זוז כבר לשוליים! אתה לא שומע את האמבולנס?”
– “יש לו מלא מקום לעבור. אתה לא רואה שזה הארלי בילינסון?”

ע”ע הארלי פרקינסון.

נתרם ע”י: משה אשד.
מקור: תומר אשד.

[פוסט אורח: אייל להמן הוא סטודנט לתואר שני בחוג ללשון העברית באוניברסיטת תל–אביב, ובשש השנים האחרונות הוא עובד במכון יואל גבע כבודק חיבורי פסיכומטרי וככותב חומרי לימוד לספרי ההכנה של המכון. בעבודתו זיהה כמה צורות לשוניות שהוא חושד שהולכות ומתפשטות. אלה הרהוריו.]

קצת תולדות: איפשהו בסוף העשור הקודם, אחרי שנים של תלונות מצד מרצים במוסדות האקדמיים, הבינו בוועד ראשי האוניברסיטאות שהסטודנטים אולי מסוגלים לפתח Waze וקופקסון, אבל לכתוב עבודת סמינר בלשון תקינה ומובנת, ובעיקר במשפטים שיצליחו להביע במדויק את הרעיונות שלהם – ובכן, זה כבר סיפור אחר. בליטופים ובגזרים לא מגיעים רחוק, אז הוועד והמרכז הארצי לבחינות והערכה החליטו לשלוף מקל והודיעו שבמבחן הפסיכומטרי ישולב פרק בכתיבת חיבור. בכיר במרכז הארצי הסביר פעם בשיחות סגורות את הרציונל כך: "אם הילדים יהיו חייבים לכתוב – מישהו כבר ילמד אותם לעשות את זה". המישהו הזה הוא כמובן מכוני הפסיכומטרי, והם יעשו מזה אחלה כסף.

למי שלא מכיר, אלה כללי הפורמט: הנבחן מקבל קטע קריאה קצר, בערך בן 10 שורות, ובו מוצגים עמדות ונימוקים בסוגיה מעוררת מחלוקת כלשהי – משיבוט בני אדם ועד המסת הקרחונים. בתוך חצי שעה נדרש הנבחן לקרוא את הקטע, לגבש עמדה משלו ולכתוב חיבור טיעון משכנע שאורכו 50-25 שורות. בקביעת הציון ניתן משקל של 50% לפן התוכני (עקביות, קוהרנטיות, היגיון בריא) ומשקל של 50% לפן הלשוני. מחיבורים לדוגמה שפרסם המרכז הארצי התרשמתי שבשני ההיבטים הגישה שלו די מקילה, אבל שיהיה ברור: עדיין מדובר במטלה מורכבת, ובצדק היא מעוררת חרדה גם אצל כותבים מצוינים.

כשבאים לנתח את השפה של כותבי החיבורים חשוב לזכור שני אתגרים גדולים שהמטלה מציבה בפניהם: מצד אחד מצופה מהם לכתוב במשלב שאינו המשלב הטבעי שלהם, אלא משלב גבוה יחסית, כזה שיעמוד בקריטריונים… נקרא לזה "עיוניים"; מהצד השני נדרשת מהם התמודדות עם לחץ זמן אדיר – בערך 20 דקות מוקצות לכתיבה עצמה. לזה תוסיפו את העובדה שמטרת החיבור היא לשכנע, מה שמעודד את הנבחנים להשתמש בשפה שהיא דמגוגית בהיבט התוכני – ויומרנית ומתייפייפת בהיבט הלשוני, ומכאן קצרה הדרך להתרסקות: רבים מהם עושים שימושים לא מקובלים בביטויים, בצורות ובמבנים תחביריים שנדמים להם כמעידים על יכולות כתיבה גבוהות – ובהיעדר די זמן להגהה ולתיקונים בדרך כלל סופן של הטעויות האלה לבצבץ מבין השורות.

ובדיוק בגלל זה חיבורי הפסיכומטרי הם מעבדה מרתקת לבלשנים, לחוקרי עברית, וכן – גם לקטנונולוגים שאתם כל כך אוהבים. אפשר למצוא בהם את הקלאסיקות המוכרות – עלול/עשוי, כש/ש-, "אני יגיד" וגררות לשוניות מכל המינים והמספרים, והכי חשוב – אפשר לצקצק בין חמש ל-50 פעמים בשעה. אבל מה שאותי עניין הוא מבנים לשוניים שלא נתקלתי בהם לפני כן ושמספר ההיקרויות האדיר שלהם בחיבורים מפתה אותי לחשוב שהם נמצאים כעת בשלבי התפשטות. לענייננו כאן קיבצתי שבעה מבנים וצורות שעניינו אותי במיוחד, ולצורך התיעוד אדגיש רק שבכולם נתקלתי כבר בחיבורי הפסיכומטרי הראשונים, אי שם ב-2012.

יש על: זן חדש של משפטי חיוב מתהלך לו בטבע. אני גדלתי בעולם שבו כשעושה הפעולה מוזכר במשפט מטילים עליו חובה בעזרת "על" ("אם אתה רוצה לנצח, עליך להבקיע") וכשהוא אינו מוזכר מטילים חובה כללית בעזרת "יש" ("אם רוצים לנצח, יש להבקיע"). בחיבורים נתקלתי לראשונה בבן הכלאיים "אם אתה רוצה לנצח, יש עליך להבקיע" ובבן זוגו האוסר "אם אתה רוצה לנצח, אין עליך לספוג". בפעם הראשונה פטרתי זאת כגחמה של נבחן בודד, בשנייה ובשלישית הנחתי שלכיתה שלמה שמו משהו במים, אבל די מהר הבנתי שאין עליי להמעיט בחשיבות התופעה: מאות מקרים של ישעלים ואינעלים נערמו לנגד עיניי. מיהרתי למרצים, שאלתי תחבירנים: מכירים? תקין? עובר? קיים ברובד כלשהו מרובדי לשוננו? מקרא? חז"ל? שירת ספרד? נאדה.

לי יש השערה מרכזית אחת, והיא לא מבוססת, אז קבלו נא אותה כהרהור גרידא: אני חושד שהכותבים הצעירים זוכרים את ההטיה של מבנה החיוב הספציפי בלשון עבר, זה שבו "על" נתמכת על–ידי "היה" – "אם רצית לנצח, היה עליך להבקיע". בבואם להשתמש בנוסחה הזו בזמן הווה הם עושים היקש, ואת "היה" ממירים בצורת ההווה "יש": אם קודם היה עליך להבקיע, אך הגיוני שעכשיו יש עליך להבקיע.

כשפניתי לאקדמיה ללשון כדי להישען בתיקוניי על מקור סמכות מוסכם נעניתי שה"יש" מיותרת ושאכן צריך להשמיטה. במסעותיי העצמאיים בספרים מצאתי אילן אחד שהמחפשים אילנות יוכלו להיתלות בו: הבלשן יצחק אבינרי מציין שרש"י נהג לעתים להוסיף "יש" יתרה ולכתוב למשל "יש עליך לעזור". אבל חשוב לי לציין שאבינרי הזכיר זאת כשמנה "זרויות" בלשונו של רש"י והסביר שרבות מהן מקורן בצרפתית. אבינרי עצמו, מהבולטים שבמתקני הלשון העבריים, הציג את ה"יש" הזו כמיותרת. ובלי קשר, משהו בי אומר לי שהחבר'ה האלה בפסיכומטרי לא קוראים רש"י לאור עששית. גם אני לא, אגב.

הרי ש– ושהרי: חשבתי שלכותב עברית מנוסה ברור ש"שהרי" היא מילת קישור המציגה את הסיבה למה שנאמר לפניה, ואילו "הרי ש-" דומה במשמעותה ל"אז" ונוטה לפתוח סיפא במשפטי תנאי או ויתור. במסע ההתפלפלויות שלהם נוהגים כותבי חיבורים להחליף ביניהן: "לא ברור לי למה השתמשת בתנור, הרי שהמיקרוגל מחמם מהר יותר!" ו"אם נתחשב בדעת כולם, שהרי לעולם לא נגיע להחלטה". אני משער שלפחות במשפט הראשון מבין השניים תורם לבלבול הדמיון בין "הרי ש-" ל"הרי", שפירושה "הלוא" ושדווקא כן טבעית למבנה המשפט הזה ("לא ברור לי למה השתמשת בתנור, הרי המיקרוגל מחמם מהר יותר!").

אם כי וכי אם: הביטוי "אם כי" העסיק חוקרי לשון עשרות שנים, והמחמירים שבצקצקנים התייחסו אליו בהסתייגות משום שהוא נולד בתקופה שלאחר התלמוד. הבלשן יצחק פרץ, שפעל באמצע המאה ה-20, אפילו ביקש תחילה לפסול את הצורה הזו משום שהיא אינה מופיעה במקורות ונוצרה לדבריו מתוך טעות. טוב שהיא נשארה איתנו. אני מחבב אותה, ומתברר שגם התלמידים במכונים. יש רק בעיה אחת: אחותה התאומה הלא–זהה "כי אם".

כל מתקני הלשון שבהם נתקלתי ורוב המילונים שבדקתי קובעים ש"אם כי" פירושה "אף ש-". בעברית של ימינו אני רואה בה במקרים רבים ממד ניגודי יותר מאשר ויתורי, הווי אומר צורה שפירושה "אבל", "אולם", "אך". כאן היא כבר נוסעת קרוב מדי לנתיב שבו נוסעת "כי אם", הסוחבת את המשמעות הניגודית "אלא", ולא פלא שמדי פעם יש התנגשויות. בחיבורי פסיכומטרי משפטים כמו "קטמנדו אינה בירת הודו, אם כי בירת נפאל" או "הוא כדורסלן זריז, כי אם מעט נמוך" הם חזון נפרץ.

אמנם, אולם והאומנם: בואו ניישר קו – "אמנם" פירושה "נכון ש-", "אכן"; "אולם" היא מילת ניגוד שמשמעותה "אבל", "אך"; ו"האומנם" היא מילת שאלה שבאה בעצם להגיד – "וואלה?". ומכאן, וואלה, איזה סלט. אצל חלק מכותבי החיבורים שלוש המילים האלה הן כמעט בגדר ג'וקר, וכל אחת מהן יכולה להחליף את השתיים האחרות בכל תפקיד ובכל מצב. חשוב לדעת שלפחות לשתיים הראשונות שמור כבוד מיוחד בחיבורי הפסיכומטרי, ולכן תדירות השימוש בהן גבוהה למדי: כדי להפגין מה שנקרא "חשיבה ביקורתית", אחרי שהנבחנים מציגים את עמדתם ומנמקים אותה נוהגים רבים מהם לכתוב פסקה שבה הם מביעים הבנה מסוימת לרעיון שעשויים להעלות תומכי העמדה ההפוכה – ואז מסבירים מדוע בכל זאת לדעתם עמדת הנגד אינה משכנעת דייה. המבנה "אמנם… אולם" הוא אם כן מבנה מתבקש כאן, אבל בבואם להשתמש בו עושים הנבחנים שלל המרות: "אולם יש בשיבוט בני אדם סכנות מסוימות, אמנם אני חושב שהן בטלות בשישים"; "אולם איכות החיים של האדם חשובה, אבל גם זו של הפינגווינים באנטרקטיקה"; "האומנם בורקס זה דבר משמין, אבל מלוואח משמין פי 16". החילופים אמנם–אולם–האומנם זולגים במקרים רבים גם אל מחוץ למבנה הזה, וכאן פרגמטיקה והיגיון בריא של הקורא כבר לא יעזרו, כי הכותב רוצה לומר דבר אחד – ומדבריו משתמע דבר אחר: משפטים שאמורים לחזק אמירה קודמת נפתחים לפתע ב"אולם", הצהרות שמציגות קביעה ולא שאלה מתחילות ב"האומנם", וסיפות שאמורות לסתור את שנאמר ברישא באות כשבראשן "אמנם". מה המקור לבלבול? אולם ייתכן שהוא צלילי, אמנם יש גם סיכוי שהוא גרפי. אני לא סגור על זה.

הילד הרצה, הילד אינו רצה: טוב, זאת כבר הצהרה משלבית מובהקת. כלומר, ניסיון ל-. את ה' הזיקה ואת מילת השלילה "אינו" תופשים כותבי חיבורים כאמצעי פשוט יחסית להרשים את בודקי המבחן, כי לפחות בעיניהם האמצעי הזה לא דורש הפעלת מחשבה מיוחדת או ניתוח תחבירי משוכלל. דא עקא: בעברית את ה' הזיקה נהוג להצמיד לפועל בצורת בינוני בלבד, וכך גם את הטיותיה של מילת השלילה "אין". משפטים כמו "הבתים החדשים היוקומו אינם יורידו את מחירי הדיור" מעטרים, בהערכה גסה, מבחן אחד מכל שלושה–ארבעה. חיבורי הפסיכומטרי הם הזירה הראשונה שבה נתקלתי בצורות האלה, אבל מאז הבחנתי בהן לא מעט גם באתרי תוכן גדולים ומוכרים. תופעה מתפשטת או משהו שנמצא כאן כבר די הרבה זמן? באתי רק להצביע, לא לקבוע.

במקורות, דרך אגב, יש דוגמאות לשימוש ב–ה' הידיעה שלא בצמוד לבינוני (בספר עזרא יש "ההרימו", "ההושיב"), ובעשורים הראשונים שאחרי תחיית העברית אפשר היה למצוא בעיתונים ביטויים כמו "השנה העברה". גם לשימוש ב"אינו" לשלילת עבר, עתיד ושֵם יש דוגמאות במקורות (אבינרי מזכיר למשל את "אין המלך יוכל" בירמיה לח), אבל כל אלה חריגים, וודאי שלא תואמים את דקדוק העברית המודרנית.

אותיות הית"ן: על "אני יגיד" שמעתי, אבל "אני הגיד"? "אני הגיע"? "אני הבוא"? בזה לא נתקלתי לפני ההיכרות שלי עם חיבורי הפסיכומטרי, אבל חברים שמלמדים בבתי ספר ממלכתיים סיפרו לי שהם דווקא כן. היפרקורקציה? או אולי התערערות העיצורים הגרוניים הול הובר הגיין?

משום ו-: רבות דיברו המצקצקים על תפקידיה של ה–ו' שמחליפה את ש' – כן נצמדת ל"הואיל", אולי–אולי נצמדת ל"היות", בטוח לא נצמדת לכל השאר. אני מודה שאני די מתירני בעניין הזה וחלק מהפסיקות לגבי ה–ו' הזו נשמעות לי כמעט אקראיות, אבל בעולם החיבורים כבר נתקלתי בצורות מתחכמות שגרמו גם לי לזוע בחוסר נחת: "מפני ו-", "כיוון ו-", "משום ו-". אפילו "על מנת ו-" ראיתי. אני חושד שהסכר נפרץ, אז הכינו את שקי החול – שיטפון של וי"וים מגיע בחורף הקרוב. כלומר, ייתכן ו-.

[זה היה פוסט אורח מאת אייל להמן]

להאזנה לתוכנית

הלו, טיורינג? זה גוגל מדבר

בכנס המפתחים שלה I/O הכריזה גוגל על גוגל דופלקס. אנחנו מדברים על כך בפינה עם יובל פינטר, דוקטורנט לעיבוד שפה טבעית בג’ורג’יה טק, שהסביר בראיון מקדים:

מטרתה של תוכנת גוגל דופלקס לנהל שיחות טלפון עם משימה בסופן, כמו קביעת תור למספרה או בירור פרטים אודות שעות הפתיחה של מסעדה. הדוגמאות שגוגל שחררה עוררו את עניין התקשורת וקהילת המחקר בעיקר בשל הנופך האמיתי-מאוד שבחרה החברה לשוות לשיחות. במקום קול מתכתי עם דיקציה מוזרה ואינטונציה אקראית, גוגל נתנה לסוכן המלאכותי שלה קול אנושי מאוד, שמחקה התנהלות שיחה בין בני אדם על כל חוסר השלמות שבה: היסוסים, חזרות על התחלת המשפט, הרמת קול וניסוח מחדש של מידע שכבר ניתן. בדוגמאות שנבחרו, אין סיכוי שאנחנו כשומעים היינו מבינים שלא מדובר בבן אדם אמיתי על הקו אם לא היו אומרים לנו קודם. ניכר שגם הנציגים בצד השני בשיחה לא חושדים בכלום. שני יישומים אפשריים שהוצגו בהודעת החברה הם כאפליקציית עוזר אישי עבור בתי עסק שאין להם מערכת הזמנות מקוונת; וסריקה יזומה מצד החברה של בתי עסק על-מנת לבקש מהם למלא פרטים כמו שעות פתיחה שיהיו זמינים למשתמשי מנוע החיפוש.

מבחינה טכנית מדובר (לפי מה שהוצג) בהישג אינטגרטיבי מרשים. מחקרים בתחום ביצוע משימות נוטים להתמקד בהיבטים הסמנטיים של המשימה – איך לזהות שניתן לנו פרט מידע שחיפשנו, איזה פרט מידע ניתן (״יום שבת״ ו-״12 במאי״ זה אותו דבר, אז לא צריך לבקש שוב אם מה שקיבלנו לא היה בפורמט שציפינו לו), ואיזה מידע לא נצליח לקבל. התמקדות-יתר במטרה הסופית עלולה לגרום לאינטראקציות מאוד מוזרות עבור השומע, למשל, אם כל השאלות יישאלו באותו ניסוח בדיוק, או אי-קבלת תשובה תחזיר את המערכת למצב ההתחלתי וה״תסריט״ יתחיל מחדש. האתגר של דופלקס שאפתני יותר – לנתח את השיחה לא רק בהיבט המידע שעובר אלא גם את מה שנקרא ״פעולות דיאלוג״ (Dialogue Acts). מתי האדם השני לא שמעה אותי והיא מבקשת הבהרה? מתי היא רק מוודאת שהיא שמעה נכון מה שאמרתי ואני צריך לאשר? מתי היא נכנסת לי לדברים ואני צריך לעבור למוד הקשבה? שיחה היא משחק מורכב שכולנו יודעים לנהל ומחשב צריך ללמוד.

גוגל נתנה כמה פרטים טכניים בפוסט לגבי איך המערכת פותחה. בגדול, ברקע עומד מודל לימוד מכונה שאומן על (כנראה) הרבה מאוד הקלטות שיחה, (כנראה) של משתמשי גוגל ווייס, גוגל האנגאאוטס וכו׳. גוגל מדגישה בפוסט שהשיחות עברו אנונימיזציה, אלא שכאן רק מתחילות השאלות המשפטיות והאתיות שנוגעות למערכת הזאת. כמה דוגמאות מתוך ההררים שהצטברו בימים הספורים מאז ההכרזה הן: האם כל השיחות מוקלטות לצורך בקרה, ואם כן האם אין כאן עבירה על החוק במדינות מסוימות? (יש); האם יש פה אלמנט של הונאה כלפי הצד השני בשיחה? האם גוגל פתחה פתח לטכנולוגיה שאפשר להשתמש בה לאלף ואחד שימושים רעים, למשל כאוטומציה של הנדסה חברתית? ומה קורה כשגם המתקושר הוא מערכת אוטומטית?

חתול וג’ימייל בסלולרי quotecatalog.com (cc-by)

חוקרת האינטרנט זיינפ טופקצ’י מתחה ביקורת נוקבת על גוגל וההתחזות של דופלקס לבני אדם:

That the many in Google did not erupt in utter panic and disgust at the first suggestion of this… is incredible to me. What of Google's famed discussion boards? What are you all discussing if not this?!?! This is horrible and so obviously wrong. SO OBVIOUSLY WRONG. *headdesk*

— zeynep tufekci (@zeynep) May 9, 2018

As digital technologies become better at doing human things, the focus has to be on how to protect humans, how to delineate humans and machines, and how to create reliable signals of each—see 2016. This is straight up, delilberate deception. Not okay. https://t.co/XTUn4tvDik

— zeynep tufekci (@zeynep) May 9, 2018

Anyway, back to typing out all the (obvious!!! it's 2018!!!) points on why this is such a bad idea at so many levels. Still flabbergasted that basic dynamics of deploying stuff like that at scale just isn't thought through… IT IS 2018.

— zeynep tufekci (@zeynep) May 11, 2018

"It's just a demo" people aren't getting the full scale of problems. Also Google putting a bot identifier at the beginning of call doesn't solve the many problems.
https://t.co/FEDX0R2v8J

— zeynep tufekci (@zeynep) May 11, 2018

מן הארכיב: עוד שיחה עם יובל פינטר על שפה וטכנולוגיה

השפה המופשטת מאחורי תרגום המכונה • גוגל לא נותנת לנו פקודות • מתרגמים נ’ בינות מלאכותיות » רבע לדיגיטל

דברים שלא נדבר עליהם בפינה

ספוטיפיי, אפל ופנדורה יפסיקו לקדם שירים של זמר האר-אנד-בי אר קלי ברשימות השמעה ערוכות ואלגוריתמיות, אך לא יסירו את שיריו משירותי המוזיקה שלהן. זאת בעקבות טענות מרובות נגדו על עבירות מין, שהוא מכחיש, וקמפיין #MuteRKelly (#השתיקו את אר. קלי) שמתנהל ברשת בחודשים האחרונים.

ספוטיפיי, הראשונה להכריז על החרם, הודיעה כי “אנחנו לא מצנזרים תכנים בגלל התנהגות של אמן או יוצר, אבל אנחנו רוצים שההחלטות המערכתיות שלנו – מה שאנחנו בוחרים להציג – ישקפו את ערכינו. כשאמן או יותר עושה משהו פוגעני או שנאתי במיוחד, זה עלול להשפיע על הדרכים שבהן אנחנו עובדים עם, או תומכים ב, אמן או היוצר הזה”. פנדורה הודיעה כי “מדיניות פנדורה היא לא לקדם אקטיבית אמנים עם סוגיות מוכחות מסויימות בהיבט של התנהלות, אתיקה ופליליות. אנחנו מתייחסים לכל תסריט כזה לגופו, כדי להבטיח שאנחנו מטפלים בכך בהתאם לעקרונות של פנדורה, מבלי לעבור את הגבול ותוך הימנעות מצנזורה”.

מההנהלה של קלי נמסר בתגובה ארוכה כי “אנחנו מעריכים את ההחלטה של ספוטיפיי להמשיך ולאפשר למיליוני אנשים גישה לשיריו של אר. קלי […] אר. קלי מעולם לא הואשם שנה, ומילות השירים שהוא כותב מבטאות אהבה ותשוקה. במשך 30 שנה, מר קלי שר על אהבתו ותשוקתו לנשים. הוא חף מפשע מההאשמות השקריות והפוגעניות בקמפיין ההשמצה המתמשך נגדו, שהוכרז על ידי אוייבים שמחפשים להרוויח מכך. הוא מעולם לא הורשע בפשע, ולא עומד נגדו כל אישום פלילי”.

things that make you go hmmm pic.twitter.com/FEcLjZq16t

— Ran Bar-Zik (@barzik) May 11, 2018

הרחבה: אר קלי, ביל קוסבי ולואי סי.קיי מוחרמים מרשימות ההשמעה של ספוטיפיי

ספוטיפיי מנקה את הפלייליסט מיוצרים אלימים ותוקפים מינית ראיון אצל גואל פינטו

מן הארכיב: אחרי הפגנת האלט-רייט בשרלוטסוויל, ספוטיפיי ודיזר הסירו שירי עליונות לבנה וגזענות, וגוגל הודיע שתסיר שירים כאלו מגוגל מיוזיק ויוטיוב

איפה הנאו-נאצים ימצאו מוזיקה, אופנה ודייטים אחרי שחברות הטכנומידע חסמו אותם?

חדשות הכסף: אפל וגולדמן סאקס ישיקו כרטיס אשראי משותף, ובפייסבוק חושבים על יצירת קריפטומטבע משלהם, שיאפשר למשתמשי הרשת החברתית לבצע באמצעותו תשלומים אלקטרוניים, לפי דיווח של אתר צ’דר. חברת הריגול האזרחי הקימה צוות בלוקצ’יין קטן בראשות דייויד מרקוס, סגן נשיא לאפליקציית מסנג’ר ולשעבר נשיא פייפאל, ועם שני סגני נשיא מאינסטגרם, שמטרתו “להתחיל מאפס ולבחון איך למנף את הבלוקצ’יין בכל רחבי פייסבוק”.

לשכת החקירות הפדרלית (FBI) הסתערה על ביתו של ראכם בלוגאן, פעיל למען זכויות שחורים נושאי נשק ונגד אלימות משטרתית, ועצרה אותו לחמישה חודשים. ה-FBI ציינו כי בלוגאן כתב בפייסבוק על חשוד ברצח שוטר שהוא “גיבור”, ועל שוטרים בטקסס שנרצחו כי “מגיע להם מה שקיבלו”. אולם ב-FBI הודו כי אין להם ראיות שבלוגאן השמיע איומים ספציפיים לגבי פגיעה בשוטרים.

בית משפט השלום בנצרת הרשיע בשבוע שעבר את המשוררת דארין טאטור בהסתה לאלימות ובתמיכה בארגון טרור, בהתבסס על פרסומים שלה בפייסבוק, ובהם השיר “התקומם, עמי, התקומם נגדם“.

רשות התקשורת הפדרלית האמריקאית (FCC) קנסה את אדריאן אברמוביץ’ ממיאמי, שהספים ברובושיחות (הודעות טלמרקטינג מוקלטות) למכירת יחידות נופש וחבילות נופש, ב-120 מיליון דולר (פדף)

הפינה “האחראי על האינטרנט” משודרת מדי שבת ב-19:30 בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר בגלצ

SOONISH was selected as the common reading for WSU Pullman. Thanks!

I just had to do one more. Here’s the series.

על ארבעה בנים דיברה תורה