Yuval Pinter

לפני כשנה, יצא צוות הפלאפל למשימה חשאית במוזיאון ישראל בירושלים. הציור המפורסם של ג'וזף דוקרו (Joseph Ducreux) הוצג במוזיאון כחלק מתערוכת “סלון צרפתי”. הציור הפך לתבנית ממים בשם Archaic Rap, שבו לוקחים מילים משירים מפורסמים וכותבים אותם מחדש במשלב גבוה (ורצוי עתיק).

צוות הפלאפל הגניב לתערוכה כיתובים מקוריים לשירים ישראליים וקצת לועזיים.

תודה לדובי קאופמן על הרעיון

בדוח חופש המידע השנתי שלו (פדף), בנק ישראל פרסם את רשימת האחראים על פניות הציבור לפי חוק חופש המידע, ופרטי התקשרות איתם. המתגלץ’ אורי בר הבחין שהבנק פרסם רק מספרי טלפון ופקס, כלי אנכרוניסטי שצריך לעבור מהעולם, אך לא אימייל, כלי מודרני יחסית שאף הוכרז ככלי תקשורת מחייב בתקשורת של משרדי ממשלה עם הציבור לפי הצעת החוק “ממשל ללא נייר” ולפי החלטת ממשלה מתחילת השנה.

באמצעות מערכת בקשות חופש המידע של הסדנא לידע ציבורי הגשתי בקשת חופש מידע לבנק ישראל שבה אני מבקש לקבל את כתובות האימייל של כל האחראים על פניות הציבור לפי חוק חופש המידע. אעדכן בהתפתחויות, אפשר גם לעקוב כאן.

הממונה על חוק חופש המידע בבנק ישראל פרסם דו״ח ובו רשימת אמצעי קשר לפניות הציבור. פקס – יש. אימייל – יוק. @idokius pic.twitter.com/WjEMn9DXMR

— אוריבר (@uriber) July 4, 2016

Georgia Tech had three papers at this year’s meeting of the North American Association for Computational Linguistics (NAACL).

Yangfeng Ji (who is on his way to a postdoc at University of Washington after successfully defending his thesis in May!) presented a full paper entitled, A Latent Variable Recurrent Neural Network for Discourse Relation Language Models, which he co-authored with Gholamreza Haffari and me. This paper described a hybrid neural/latent variable architecture for incorporating shallow (PDTB-style) discourse relations into language models. The method improves language modeling as well as discourse relation classification. The paper is based on our work at the JSALT workshop last summer, and we hope to use the method to integrate discourse into multi-sentence generation tasks, such as summarization and machine translation.

Yi Yang presented another full paper, Part-of-Speech Tagging for Historical English. In this paper, we evaluated a number of approaches for accurately tagging the syntax of early modern English texts. Spelling normalization is the typical approach, but we showed that treating this as a domain adaptation problem can help. It was a nice opportunity to showcase our “Feature Embeddings for Multi-Attribute Adaptation” method, which applies the idea of skipgrams to feature templates, thereby exploiting some light domain knowledge in the form of the templates.

Finally, Yuval Pinter, who will be joining us in the fall, presented some work from Yahoo research. His paper, entitled Syntactic Parsing of Web Queries with Question Intent, showed how to identify dependency treelets in ungrammatical web queries, improving the ability of search engines to link queries to relevant question/answer pages.

We also got a chance to escape airport hotel island and explore some local cuisine. The tater tot filled burritos brought me back to my Pittsburgh days of french fries on salads.

היום, כפי שוודאי יודע כל מי מקוראינו שאינו גר תחת סלע, יוצאים תושבי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד לקבוע את עתידה של ממלכתם המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד בהאיחוד האירופי (באמת? זה כל השם הרשמי שלו? מאכזב). כיוון שבימינו אי-אפשר בלי איזה הלחם מעיק, וכיוון שיציאתה הספקולטיבית של יוון מאותו איחוד כונתה בכינוי הלא-רע-מדי Grexit (שמשחק על הקידומת Grec- ולכן זוכה לציון הלחם 2, תנועה ועיצור), בחרו הנודניקים הארורים מהתקשורת ועוזריה את הכינוי האנגלי Brexit, שמלבד היותו הלחם בעל ציון פונטי 0 (אין צליל משותף בין המילים המולחמות), הוא גם לא מאה אחוז נכון גיאוגרפית/פוליטית (כי, כאמור, גם צפון אירלנד ועוד כל מיני טריטוריות תלויות משתתפות במשאל וביציאה האמורה).

אבל זהו בלוג הבלשנות ״דגש קל״, לא בלוג הקנטרנות הגיאוגרפי ״מפת שולחן״. אך שלשום שם לב קברניט ספינת האם מארק ליברמן לכך שהמילה Brexit זוכה להגיה שונה מפיהם של אנשים שונים: חלק הוגים את האיקס כזוג עיצורים בלתי-קוליים, /ks/, וחלק כקוליים, /gz/. טובי הניואנסרים שביניכם אולי שמו לב שהקרי הראשון נפוץ יותר בממלכה המאוחדת שבהגוצ״א, והשני בארצות הברית של אמריקה. ליברמן תוהה כך על קולו הפנימי, שבגד באמריקאיותו והיה קורא באופן בלתי-קולי עד שהחל לשמוע שידורים אמריקאיים בנושא וחש את הדיסוננס. הוא מעלה את הסברה של זכרון ה-Grexit, שם העיצור /k/ דומיננטי בשל השורש התורם הראשון (ואכן, בלי ה-Grexit לא היינו ״זוכים״ למונח Brexit).

בתגובה לאותו פוסט כותב מגיב מסוקס במיוחד שגם אצלו היה המצב בלתי-קולי, אך שכאן סבל מהתעתיק העברי שמחייב את הכותב להחליט בין שני הקריאים ולהאכיל את הקורא באחד מהם. מכאן, כיוון שכותבים ברקסיט בעיתונות לשון עבר, שגם הייצוג הפונטי בראש יתיישר. אממא, ממשיך אותו פנומן, מילה אחרת שיובאה לעברית היא exit עצמה, במובן של מכירת חברה לתאגיד גדול ממנה תוך גזירת קופון נאה, וכאן דווקא בחרה העברית בתעתיק אקזיט, השד יודע למה. הצמדת עיצור קולי (/z/) לבלתי-קולי (/k/) באותו צרור היא קשה מאוד לדוברי כל שפה שהיא, ובואו נסו להגות כך את המילה. אני מחכה.

בינתיים, קחו ראייה בלתי תלויה לחלוטין.

באותה הזדמנות, נסו אגסיט. קצת יותר קל, אבל עדיין דורש מאמץ.

כך או כך, את אותו ״אקזיט״ נוהגים להגות בעברית עם /gz/. ובכן יונית, דיסוננס. למה אותה מילה אנגלית מקבלת טיפול שונה כשהיא בגפה וכשהיא בהלחם? אז יכול להיות שהמשמעויות מספיק שונות כדי שאף אחד לא ישים לב ולא יהיה אכפת. הרי לא מדובר פה באקזיט חגיגי של הממלכה המאוחדת שבהגוצ״א שבו מישהו קונה ממנה את פירות השהות באיחוד. אפילו מבחינת תומכי המהלך תהא זו מעין מנוסה מבוהלת מיבשת שוקעת. ואם המשמעות לא נגזרת ממילה שנהוגה בעברית, אזי אפשר פשוט לתעתק אותה (1) כפי שהיא נהגית, ואז באמת נשמע אותה יותר מבריטים מאשר מאמריקאים; או (2) ״כמו שהיא נכתבת״, ואז X בפני עצמה באמת נתפסת בעברית יותר כ-״קס״, כלומר כשהיא לא ״ח״. עיינו קסילופון, מקסימום, דיאודורנט אקס, אקס פקטור, אקסית מיתולוגית.

כעת תשאלו: ״שיואו, יובל, אחלה מקרה! יש לך עוד דוגמאות למילים שהגיעו פעמיים לעברית בתעתיקים שונים?״ ולאחר שאודה על המחמאה אשיב: ״אמ, צ׳מעו, אז מצאתי כמה, אבל יש להם דרך קצת עקלקלה. נניח פנצ׳ר וקונטרפונקט, שבאו משפות מקור שונות אבל מכילות את המרכיב הזהה /punct/, הולך?״ ואז די תתאכזבו ותשאלו אם אני יכול להציע לקוראים לתרום משלהם בתגובות. ואז תיזכרו לרגע בעת שתפנו ללכת ותגידו ״אבל בעצם ראינו כמה פעמים שכותבים ברקזיט. ואפילו קישרו את זה לאקזיט״.

אז זה כבר רציני. למרות שבהן צדקי אשבע שעד לגיגול שגיגלתי בזה הרגע לא נתקלתי ב״ברקזיט״, הוא קיים גם קיים. ואפילו מנצח במבחן הגוגל, ואפילו אינו מוגבל רק לאתרי הכלכלונים.

אגזיביט איי

אקסיביט בי

לפחות לשתי האפשרויות האחרות אין ראיה (אם כי, כאמור, ברגזיט היא הגייה הגיונית).

נתראה עוד חצי שנה!

Hovertext: I admit it's unlikely that I am a terrorist, but we shouldn't rule out the possibility.

 Hey Australians! We need a lot more submissions for Sydney BAHFest. Please send in a one-page proposal and nudge that nerdy friend of yours to do the same. 

"ניטרליות קפדנית" היא אחד הערכים המוצהרים של סוכנות הידיעות הצרפתית AFP.  ספרו על זה לנאסר אבו באכר, ביום כתב הסוכנות בישראל, בלילה לאומן פלסטיני תוקפני, העומד בראש הכוח להחרמת עיתונאים וכלי תקשורת ישראלים

נאסר אבו בכר. ככה נראה עיתונאי של סוכנות ידיעות בינלאומית?

בכובעו האחד, (כעולה גם מחשבון הפייסבוק שלו), נאסר אבו בכר הוא כתב סוכנות הידיעות הצרפתית הגדולה והמשפיעה AFP בישראל. תפקידו: כיסוי התחום הישראלי פלסטיני. בכובעו המקביל הוא משמש כיו"ר איגוד העיתונאים הפלשתינים, ומעמדתו זו מוביל מתקפה תקשורתית רצופה נגד ישראל ומאמץ להחרמת עיתונאים וכלי התקשורת בישראל.

ניגוד העניינים ברור, וגובה את מחירו בדיווחים שקריים. ביוני 2015, לדוגמה, פרסמה AFP מאמר שקרי בו נטען כי כ 17 עיתונאים נהרגו במהלך דיווחיהם ממבצע 'צוק איתן בעזה. אלא שכפי שנחשף בזמנו ב'קאמרה',  עמותת האם של 'פרספקטיבה', וגם אצלנו ב'פרספקטיבה', הטענה, שלא יוחסה למקור כלשהו, התגלתה כשקרית. דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, חשף כי שמונה מתוך 17 ההרוגים היו פעילי חמאס או ג'יהאד אסלאמי, או שעבדו במחלקות התקשורת של ארגוני הטרור. בהתבסס על מידע זה, תיקנה AFP את הדיווח, אבל הסתירה את מעורבותו בידיעה של איגוד העיתונאים הפלשתינים, בראשו כאמור עומד שליחה לסיקור הנושא.

מקרה אחר של ניגוד עניינים, אירע מוקדם יותר החודש, AFP דיווחה על מעצרו של עומר נזאל, "חבר המזכירות הכללית של איגוד העיתונאים הפלסטיני… עיתונאי בן 54 שמונה לאחרונה לתפקיד הבכיר ביותר ב(עיתון) "פלסטין אל-יום". לפי הידיעה, העיתון "נסגר בכוח על ידי הצבא הישראלי ברמאללה, בשל האשמות של הסתה לאלימות".

מהדיווח נעלמה העובדה שנזאל נעצר בשל "מעורבותו בפעילות ארגון טרור". ("Israel detains Palestinian journalist without trial," May 2).הועלמה גם העובדה ש"פלסטין אליום" או פלסטין היום, מזוהה עם הג'יהאד האיסלאמי, ארגון טרור על פי האיחוד האירופי וארצות הברית. כיוון שהמאמר פורסם ללא חתימה, אין דרך לדעת איזה תפקיד, אם בכלל, מילא אבו בכר, בכתבה על מעצרו של חברו לאיגוד העיתונאים הפלסטינים, וטרוריסט לפי טענת המדינה.

זאת ועוד: בחודש מרס האחרון, סיקרה AFP את הפשיטה הישראלית על משרדי "פלסטין היום" ברמאללה, תחנת טלוויזיה המזוהה כאמור עם הג'יהאד האיסלאמי. בעוד הסוכנות בה עובד אבו בכר מסקרת את הפשיטה, גינה אותה הכתב המסקר. באילו אמצעים יכולה היתה AFP להבטיח "ניטראליות קפדנית" במקרה זה?

אותה שאלה עולה לגבי הסיקור ב AFP בעניין מוחמד אל-קיק, עיתונאי פלסטיני שהוחזק במשך כמה חודשים ללא משפט. כזכור, ראה בו שב"כ חבר בחמאס והחזיק בו בשל מעורבותו המתמשכת בפעילות הטרור. בעוד AFP מסקרת את פרשת אל-קיק, ניהל איגוד העיתונאים הפלסטיני, בראשות אבו באכר, קמפיין אקטיבי לשחרורו המיידי.

ממה עוד התעלמה לחלוטין AFP? מהעובדה שאיגוד העיתונאים הפלסטיני הפך לכוח המניע מאחורי החרם הפלסטיני על עיתונאי ישראל. כתוצאה מקמפיין זה נפגע ביטחונם של עיתונאים ישראלים העובדים בשטחים שבשליטת הפלסטינים. עיתונאי ישראלי שסירב להזדהות בשל עבודתו השוטפת  בשטחים בשליטת פלסטינים, דיווח ל"קאמרה' כי אבו בכר "מבצע ציד מכשפות נגד עיתונאים פלסטינים שאינם מצייתים למדיניות זו", על ידי הטרדתם והכפשתם.

הנה דוגמה:

"אני קורא לכל עמיתי, העיתונאים והעיתונאיות, להחרים כל פקיד פלסטיני, בכיר ככל שיהיה, שמקיים ראיון עם עיתונאי ישראלי או כלי תקשורת ישראלים. כלי התקשורת שלהם רעילים – ומטרתם היחידה היא לשדר עימותים ולהסית נגד עמינו. התקשורת שלהם, שמנוהלת על ידי הממשלה הישראלית, היא אחד מכלי הכיבוש. לכן, הגיעה העת לחרם כולל על התקשורת שלהם. לאיגוד תהיה עמדה ברורה בנושא, ואני מפציר בכל העיתונאים לציית. מרגע זה והלאה, אנחנו נפרסם את שמו של כל בכיר שייתן ראיון עבור כלי התקשורת שלהם".

והנה הצהרה דומה, הפעם בעמוד הפייסבוק של אבו בכר ובחתימת המזכירות הכללית של ה- PJS:

העיתונאי הישראלי הותיק הסביר ל'קאמרה', כי קמפיין החרם שמוביל אבו בכר נגד עיתונאים ישראליים מסכן את בטיחותם, ורבים מהם פשוט מפסיקים לדווח מהאזורים הפלשתינים. שנים רבות, בהן נעו עיתונאים ישראלים בחופשיות באזורים פלסטיניים וחשו מוגנים בשל הידיעה שהם זוכים להגנה מעמיתיהם הפלסטינים, באו אל קיצן.

מדוע ממשיכה AFP להעסיק "עיתונאי", שטען טענה מופרכת לפיה בתי החולים בישראל מטפלים ב-5000 חברי דאעש? שסיפר ש"ביקשנו מאנשי תקשורת ערבים להגביר את מאמציהם לחשוף את פשעים הנאצים והגזענים של הכיבוש הישראלי נגד העם הפלסטיני ולהחזיר את  העניין הפלסטיני למרכז תשומת הלב של התקשורת הערבית."?

שלדבריו, הכיבוש הישראלי יישם את השיטות של דאעש  נגד הפלסטינים, על ידי השמדת הכפרים פלשתינים, הוצאות להורג על בסיס יומיומי, מעצרים ופגיעה מכוונת בילדים ובעיתונאים בשדה הקרב?

האם מאמינה סוכנות  AFP שעיתונאי המאשים תדיר את ישראל ב"פשעים בעלי אופי נאצי ופרקטיקות של דאעש" חולק עם סוכנות הידיעות את הערך הבסיסי של "חדשות מדויקות ואמינות"?

סוכנות AFP  טרם השיבה לפנייתנו ולא מסרה תגובה.

למאמר המלא באנגלית לחצו כאן

According to the 2016 Texas Republican Party platform (or more exactly, the "Report of the Permanent Committee on Platform and Resolutions as Amended and Adopted by the 2016 State Convention of the Republican Party of Texas"),

Homosexuality is a chosen behavior […] that has been ordained by God in the Bible, recognized by our nations founders, and shared by the majority of Texans.

Restoring the elided material:

Homosexuality is a chosen behavior that is contrary to the fundamental unchanging truths that has been ordained by God in the Bible, recognized by our nations founders, and shared by the majority of Texans.

Structures of the form [[N that S] that S], where the second relative clause modifies the initial noun, are awkward but not uncommon. And in this case, the awkward structure is forced by  the plural noun truths and the singular auxiliary verb has. Plus the opportunity to mock mean and small-minded people.

Interestingly, the 2014 Texas Republican platform doesn't have this problem:

The corresponding clause from the 2016 platform:

This is not the first time that the anti-homosexual agenda in Texas has run into grammatical problems:

"Is marriage similar or identical to itself?", 11/2/2005
"Does marriage exist in Texas?", 11/19/2009

Hovertext: Oh, wait, it's both.

זו מודעת דרושים ממשלתית שהתפרסמה בעיתון:

1. המודעה טוענת ש”ניתן לצפות בתנאי הסף של התפקיד באתר לשכת המדען הראשי של משרד הכלכלה והתעשייה”, ואז מציגה לינק – לא לאתר, אלא למסמך וורד באתר – כי למה לתת לינק לעמוד ווב עם טקסט בתוכו, כזה שנפתח בכל דפדפן, אם אפשר לגרום לסלולרי/מחשב שלכם להוריד עותק של מסמך וורד ורק אז לפתוח אותו במעבד תמלילים, ולהקשות עליכם לשתף את הלינק. חדשני.

2. הלינק הזה מכונה במודעה “(להלן: ‘אתר האינטרנט’)”. המרכאות סביב “אתר האינטרנט” הן כנראה לציון סרקזם.

3. הלינק מופיע במלוא תפארתו, http://economy.gov.il/RnD/Documents/nazhig_zibhur.docx (עם התעתיק החדשני nazhig zibhur למונח “נציג ציבור”), כי שירותי קיצור כתובות ואו קיוארקוד זה לא חדשני.

4. ומסמך הוורד הזה הוא אפילו לא טופס המועמדות!

5. בתוך המסמך יש לינק לטופס המועמדות, שגם הוא מופיע במלוא תפארתו (http://csc.gov.il/DataBases/Forms/Documents/584.pdf), כי לשים הייפרלינק על מילה במסמך וורד זה לא חדשני.

6. בתוך המסמך יש גם כתובת אימייל שאליה צריך לשלוח את הטופס וקורות החיים והמסמכים הנלווים. כי טופס הטמלי (form), שאפשר למלא אונליין ולצרף אליו קבצים, זה לא חדשני.

7. בגוף הטופס עצמו בכלל כתוב שצריך לצרף אותו כנספח לגיליון המועמדות המקוון.

8. אין גיליון מועמדות מקוון.

. ואת טופס המועמדות בכלל אי אפשר למלא בצורה דיגיטלית, כי הוא פדף נעול במקום מסמך וורד פתוח. כדי למלאו דיגיטלית צריך להדפיס אותו, למלא בכתב יד ולסרוק, או לעשות צילומסך ולכתוב עליו באמצעות תוכנה גרפית, או לפרוץ את הפדף באמצעות תוכנת עריכת פדפים שיש לכל אחד בבית אם הבית שלו הוא משרד של גרפיקאים.

9. והאמת שממילא צריך להדפיס, כי בטופס המועמדות כתוב שמלבד צירוף הטופס לגיליון המועמדות המקוון, שכאמור לא קיים, צריך גם לשלוח את הטופס עם כל המסמכים בשני עותקים פיזיים בדואר-חלזון לגב’ בת-אל כהן ב”אגף בכיר בחינות והמכרזים נציבות שירות המדינה” (כך במקור), ולמה? כי דואר ישראל זה חדשני.

10. וכל החדשנות הטכנולוגית הזאת לא באה לעולם אלא כדי לאתר נציג/ת ציבור ל, פאוזה קומית, “מועצת הרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית”.

11. ככל הידוע, אפרים קישון לא כתב את המודעה הזאת.

מאוחר בלילה ניסיתי להבין מה היה מרגש ומרומם רוח כל כך בטקס הדלקת המשואות השנה.

הסיפור, בתמצית, הוא שבדרך כלל במקומותינו, מגיעים עם רוב הליינאפ מהבית. רק אחר כך מחפשים, בשביל הגיוון וברגע האחרון, את הפאנליסט הימני, את הנואמת האישה, את הזמר המזרחי, את הצעיר מהפריפריה, את החרדי הייצוגי או הדרוזית. ולכולם ברור מה במנה הזו ההמבורגר – ומה החסה שלידו. אגב, גם לחסה זה ברור.

השנה בלט במיוחד שהטקס הזה נבנה מראש עם תפריט כלל ישראלי מאוזן ובריא. כנסיית השכל משדרות נכנסת היישר לפנתיאון הזיכרון עם ביצוע מצמרר ל״שום דבר לא יפגע בי״ יהודה קיסר בגיטרה מגיע למקומו הטבעי, מול פני המדינה, עם התזמורת האנדלוסית ב״חסידה צחורה״, וקפה שחור חזק מעליית אתיופיה בהיפ הופ על קבר חוזה המדינה, ואישה חרדית שהיא גם כתבת טלויזיה בערוץ המוביל במדינה שמזמינה את מדליקי המשואות אל הבמה כאילו אין טבעי מזה בעולם.

שיתוף

הפוסט רק הגיוון יוליד גיוון: מה אפשר ללמוד מטקס הדלקת המשואות 2016 הופיע ראשון בעמית סגל

Hovertext: Yes, DC Comics, I think a 12 issues series would be enough to full explore... hello?