Yuval Pinter

This one almost drove me nuts.

Marc Sarrel sent me the following message:

My wife and I have have found a strange translation from Chinese to English, and would be interested if you could help explain.  We recently bought a nebulizer, from Amazon in the US, for my wife’s asthma.  It came with the following set of instructions.  Once of the parts is referred to as the “Rodent Spigot.”  See the first figure, and several places in the text.  We would have just called it a mouthpiece.  You can see a photo of the rodent spigot on the side of the box.

Do you have any explanation of how such a translation might have been made?  All the text on and inside the box is in English.  We do not have the original Chinese.  The outside of the box says “Made in China,” but doesn’t tell what region or city.

We were quite puzzled and amused by the term, and would appreciate any isight you could give.

Since there is no Chinese anywhere in the materials that Marc sent, there's no point in my posting the pictures here, but you can easily find them online if you're interested, such as here (similar to the model that Marc and his wife purchased — see toward the bottom of the page) and here (you can see the parts — including the rodent spigot — labeled on several diagrams as you scroll down the page):

If I have the original Chinese to consult, I can almost always figure out what went wrong in short order when somebody asks me about garbled Chinglish.  But in this case, I only had the mangled English.

The first thing I did was to check how often this mistake occurs.

A Google search for "rodent spigot" yields 1,780 ghits, so it wasn't a one-off.  Since it occurs so often, I thought I would be able to figure it out without too much difficulty, despite the fact that I didn't have the Chinese original to work with.

I won't describe in detail all the hell I've been through for the last three hours, but I'll just mention a few of the tactics and sources I used to try to figure out how this mistranslation arose:

1. YouTube videos showing how to use these devices

2. charts and diagrams

3. instruction manuals

4. advertisements (hundreds of them)

5. dozens of online dictionaries

6. massive Google searches attacking the problem from every imaginable angle

7. research into laboratory mice and guinea pig water bottles

8. hookah and plumbing terminology

9. user reports and blogs that expressed dismay and amusement at the term "rodent spigot" (as well as much merriment over other aspects of the Chinglish instructions), but nobody made an effort to explain how they came about

etc., etc.

A big problem was that, even on Chinese websites, the drawings and instructions all seemed to be in English!  Another problem was that everybody seemed to be copying from everybody else, so since somebody came up with the outlandish term "rodent spigot", everybody else just started copying it.

After about two and a half hours, I started to get very frustrated, and after another half hour I began to panic, which almost never happens to me.  I was afraid that this was one I'd have to give up on.  I'd just have to admit that I was defeated by "rodent spigot".

Stubborn as I am, though, I decided I'd "just" check a few more places.

Bingo!!!  Eureka!!!  I came upon this site, where the part in question is referred to as — believe it or not — a "mousepiece"!

Some customer or supervisor must have complained to the manufacturer about that.  It can't possibly be a "mousepiece"!  So the company calls out its smartest, hotshot in-house translator and tells him / her to turn it into something more respectable.  Showing off his / her stellar command of advanced English, presto!  He / she comes up with "rodent spigot".  Ahh!, smiles of satisfaction all around.  People might look askance at "mousepiece" for a nebulizer part, but nobody's going to question "rodent spigot", are they?

The original English instructions would simply have referred to the part as a "mouthpiece".  When Chinese companies started to copy the designs for this type of device and printed up their version of the English instructions, a slip-up occurred, and "mouthpiece" morphed into "mousepiece".  The rest, as I've described it above, is history.

mouthpiece –> mousepiece –> rodent spigot

Q.E.D.

Most news headlines this weekend regarding the Palestinian Authority covered the visit to Ramallah by French Foreign Minister Laurent Fabius.

There Fabius said the region would be “set ablaze” if an Israeli-Palestinian accord were not soon reached. How many times have European (and American) statesmen said the same thing over the last few decades? In fact the region is ablaze, from Iraq and Syria to Yemen and Libya, and it all has exactly nothing to do with the Israeli-Palestinian conflict. But the myth that the central issue in the entire region is “Israel and the Palestinians” lives on. One really has to wonder if Fabius, a smart and sophisticated man, actually believes what he is saying.

Meanwhile, the papers largely overlooked a different conflict, this one with the Palestinian Authority lined up against independent Palestinian voices. As ABC News reported in a story entitled “Palestinian Authority Freezes Assets of Former PM,” PA president and PLO chairman and Fatah Party chairman Mahmoud Abbas has frozen the bank accounts of former PA prime minister Salam Fayyad. He has also frozen the accounts of his NGO, “Future for Palestine,” and accused Fayyad of money laundering.

By way of background, the main Fatah complaint against Fayyad (who is not a Fatah Party member) was always his honesty. He actually fought against and reduced corruption. For the powers that be in Ramallah to accuse Fayyad of money laundering is absurd and disgusting, and no one is going to believe it. So what is going on?

Simple. Fayyad represents an independent voice, an alternative to the Fatah Party cronies of President Abbas. Moreover, Fayyad’s NGO has had support from the United Arab Emirates, with whom Abbas is feuding because the Emirates also backs his rival (and potential successor) Mohammed Dahlan. A political struggle, then, but one in which Abbas uses the power of the state in his statelet to bring criminal charges against his critics and freeze their accounts.

For a very long time (well, six years anyway) U.S. policy has been extremely critical of any Israeli move that the White House did not like but largely silent about PA actions such as the glorification of terrorists. Here’s another PA move that deserves a strong condemnation from the White House and State, and a stronger private warning to Abbas. And Members of Congress who appropriate money for the PA ought to let its “ambassador” in Washington know clearly that this kind of tinpot dictatorship move won’t be tolerated.

 

 

בעקבות רציחתו של דני גונן במעיין סמוך לדולב, עמירה הס לא מבינה למה התקשורת הזכירה בדיווחיה גם פיגועים קודמים נגד יהודים בשטחים, אך שכחה להזכיר את מותם של שני פלסטינים שנהרגו החודש מאש צה"ל. ניסינו לתת לה תשובה

 

 

אתמול הוסיפה עמירה הס לטור הקבוע שלה הערה קטנה המופנית כלפי התקשורת הישראלית ('הארץ', "לווליד דקה", 21.06):

הידיעות באתרי חדשות על רצח תושב לוד, דני גונן, שהלך לטייל בעין בובין, הנחל של הכפר דיר אבזיע ממערב לרמאללה, לוו בהפניות לתקיפות קודמות: פצועים באלון שבות מפיגוע דריסה וחייל מג"ב שנפצע מדקירה ליד מערת המכפלה בחברון. ומה לא מוזכר? כמובן, שני צעירים פלסטינים שכוחות צה"ל הרגו: עז א־דין אל רארה, בן 21, שנורה למוות ב–10 ביוני במחנה הפליטים ג'נין, ועבדאללה רנימאת, בן 22, ב-14 ביוני בכפר מאלכ, שג'יפ צה"ל שנמלט ממיידי אבנים ובקבוקי תבערה דרס אותו למוות. מדי לילה צה"ל מבצע כתריסר פשיטות שגרתיות בממוצע. יש מקומות שבהם צעירים מתנגדים ביידוי אבנים ובזריקת בקבוקי תבערה על הג'יפים המשוריינים. לגבי הפלסטינים, כל פשיטה לילית, המלווה לא אחת בפיצוץ רימוני הלם וגז וירי, היא מיני־פיגוע.

אולי היו דברים בגו, לו ההשוואה הייתה במקומה. אלא שהס בחרה להציג בפני קוראיה גרסה חלקית של המציאות. בעניינו של עז א-דין אל רארה (עז-אדין וליד בני גרה, בדיווח המקורי ב'הארץ' מה-10.6) ברור לכולי עלמא שהשתתף בעימותים עם כוחות צה"ל. עדי ראייה פלסטינים טענו כי "האש נפתחה לעבר הצעיר במהלך עימותים שהתפתחו בין עשרות צעירים פלסטינים לבין הכוח הישראלי". נוסף על כך הובאה גם גרסת מג"ב:

מדוברות מג"ב נמסר כי כוח משמר הגבול נכנס למחנה לצורך פעילות מעצרים. לדבריהם, במהלך הפעילות החשוד ניסה להשליך לעבר הכוח מטען ובתגובה פתח אחד הלוחמים באש לעברו ופצע אותו. מהדוברות הוסיפו כי המטען נשמט מידו של הצעיר והתפוצץ לידו.

נוסיף לכך את העובדה כי ארגון החמאס בג'נין שייך את עז א-דין לשורתיו (אם כי אין בכך כדי להוכיח שום דבר):

בנוגע למותו של עבדאללה רנימאת (עבדאללה עיאד גנאיים בדיווח המקורי של 'הארץ' ב-14.6), לעומת זאת, קיימות שתי גרסאות סותרות:

לפי הצבא, הכוח הגיע לחלק זימון לחקירה עבור כמה פלסטינים תושבי הכפר, אז התפתח במקום עימות בין כוחות צה"ל לכמה פלסטינים. לפי דיווח הכוח, במהלך העימות הושלכו לעברם אבנים ובקבוקי תבערה, והכביש בו נסעו נחסם על ידי אבנים. הכוח מדווח כי כאשר ניסו לעקוף את חסימת האבנים, התהפך הג'יפ הצבאי בו נסעו, מסוג "דוד", ופגע בפלסטיני. הכוח דיווח עוד כי אותו פלסטיני ניסה להשליך בקבוק תבערה לעבר הכוח לפני הפגיעה בו. לא ידוע על נפגעים בקרב כוח צה"ל.

לעומת זאת, כמה תושבים בכפר אמרו כי גנאיים נדרס במהלך העימותים על ידי הרכב הצבאי. גורמים רפואיים ועדי ראייה בכפר טענו עוד כי הצעיר נורה באש חיה בגבו התחתון לפני שנדרס וכי הקליע התגלה בגופו אחרי שגופתו הועברה לבית חולים. עוד נטען כי החיילים בתוך הג'יפ ביצעו מרדף אחרי הצעיר בטענה שהשליך אבנים.

אם כך, במקרה הראשון שהביאה הס ברור שההרוג השתתף בעימותים. במקרה השני, ההרוג גם ככל הנראה השתתף בעימותים, וקיימות גרסאות סותרות לגבי נסיבות מותו המדויקות. האם לא עלה על דעתה של הס לציין בבירור את נסיבות מותם של שני הפלסטינים (כולל גרסת צה"ל במקרה השני), שעה שהיא מבקשת מהתקשורת הישראלית להעניק למותם זמן מסך זהה לזה שנתנה לאדם שנרצח כשעצר לסייע לאדם אחר?

תודה ל- amirayelet@

 

אבדן העשתונות הרטורי של ליברלים מובסים יונק משורשים עמוקים: תנועה פוליטית מהפכנית שקמה כדי להציל את ההמונים אבל לא כל כך חיבבה אותם ההיסטוריה הציונית רצופה ביטויים של ביטול ושל ארס מצד מיעוט מתנשא...

זו רק ההתחלה. היכנסו-נא, הדלת פתוחה לרווחה

Today is another stage in the Grexit crisis — the Greek banking system may collapse, creating a Graccident that pushes the situation over the Gredge without any party having actually made a decision. Then again, the relevant ministries and committees may find a way to kick the can down the road again — another Grextension — thereby keeping the crisis in Grimbo to the point of Grexhaustion and beyond.

In either case, Grexicographers will continue to be able to document morphological Grixtures for some other countries — thus "Britain beware: Brexit could be your Waterloo", Le Monde 6/19/2015; Dan O'Brien, "If Brexit follows Grexit, should we think about Irexit?", The Independent 6/21/2015;  …

But it has yet to be determined, as far as I can tell, what the needed blends will take from most European country names.  Spain is pretty clearly Spexit, and Italy is probably Italexit, but there doesn't seem to be any consensus on formations for Ireland and Portugal, much less what linguistic path to take if we get to the stage where Luxembourg is considering its options.

Thus Peter Bradshaw, "Brexit, Grexit, with the possibility of Spexit. Whose bright idea was this?", The Guardian 6/12/2015:

I was not in the office when Moses toured the world’s newspapers and media organisations with a new stone tablet, saying: “Thou shalt use the ugly and fantastically annoying word Brexit to mean British exit from the EU, and the even more annoying word Grexit to apply to the Greeks, and thou shalt do this with maximum smugness.”  

At first I couldn’t understand why commentators were suddenly talking about some brand of denture adhesive or breakfast cereal in the middle of an article about the EU. But there it is. Brexit. It will not be long before pundits start warning of Portugexit, Spexit and Irelexit. Luxembexit and Cyprexit would be awful. But Frexit and Germexit would be unthinkable. Estonia’s departure would be known by the simple, almost Zen-like term: Exit. Before that, commentators can take to the airwaves, denouncing the Brentry of 1973.

Or Adam Gale, "Is the Greek tragedy reaching its final act?", Management Today 6/15/2015:

The stakes are high for Europe too, as default could well force Greece out of the Euro, doing potentially fatal political damage to the project and opening up the possibility of the ‘contagion’ spreading to other debt-ridden southern European economies. This time next year we could well be talking about Spexit or Portuxit, and no one in Brussels wants that.

So for Ireland, there's at least Irelexit and Irexit in the running. For Portugal, I've seen Portugexit, Portuxit, and Portexit.

But up to this point, I've seen no blends based on sortie, ausgang, uscita, salida, …

גדעון לוי הניח תפילין על מתנחלים בחול-המועד

יום א׳ 21 ביוני

ביקור שר החוץ הצרפתי לורן פביוס בישראל – פגישות עם נשיא המדינה ריבלין ועם ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו. האם זו פגישת הכנה לקראת הנחת ההצעה הצרפתית לפתרון שתי המדינות במועצת הביטחון של האו״ם? הקולות שיצאו מוושינגטון בעת האחרונה מרמזים על כך שארה״ב תתנגד בכל מקרה להצעה במועצת הבטחון ותשתמש בזכות הוטו. יש להניח שגם עניין אורנג׳-פרטנר יעלה על הפרק בפגישות (פביוס כבר אמר לפני כשבועיים שהוא מתנגד לאמירותיו של מנכל אורנג׳)

שיבושים במערכת החינוך, ׳מחאת הסרדינים׳ לקראת ציפופן של כיתות הלימוד ברחבי ישראל. וזה אחרי שדווקא חברי הכנסת מן הליכוד (מפלגת השלטון) התארגנו מיד עם השבעתם והציעו ביחד הצעת חוק אשר על פיה מספר התלמידים בכיתה לא יעלה על 32. ומה עומד לקרות בפועל בשנה הבאה? 40 בכיתה.

10:00: ישיבת הממשלה בירושלים. על הפרק: אישור זאב שניר ליו״ר הועדה לאנרגיה אטומית, אישור מחדש של המדיניות הכלכלית (מן השנים 2011-2012) בנוגע לתעשיות עתירות ידע, מינוי אורנה הוזמן-בכור למנכלית משרד הפנים של סילבן שלום, מינוי אבי כהן למנכ״ל משרד השוויון החברתי של גילה גמליאל (שעדיין קרוי המשרד לאזרחים ותיקים), אימוץ הערכת מצב אסטרטגית כלכלית-חברתית (לקריאה מורחבת על הערכת המצב, כאן).

ועדת שרים לחקיקה. פירוט הצעות החוק, כאן. ח״כ עיסוואי פריג׳ מעלה את החוק לחינוך נגד גזענות (הוא הציע בעבר להגדיר את שנת הלימודים הקודמת למאבק בגזענות, אבל נדחה על סף על ידי שר החינוך דאז, שי פירון). ח״כ יאיר לפיד מעלה את חוק המאבק בשחיתות המכונה באתרים החרדיים, החוק נגד דרעי. השרה איילת שקד מעלה את חוק הסיוע המשפטי לנפגעי/ות תקיפה מינית. על פי ההצעה, נפגעות תקיפה מינית יוכלו לקבל סיוע משפטי מעורכי דין של משרד המשפטים, כדי להקל על נפגעי עבירות מין להתמודד עם פתיחת הליכים.

17:30 האזכרה השנתית לנופלו של יוני נתניהו, אחיו של ראש הממשלה (הר הרצל)

יום המודעות והזיכרון לחטיפת ילדי תימן. מארגנים: ארגון שחרית. פרטים מלאים כאן.

יום ב׳ 22 ביוני

החל מ 16:00 אי אמון בכנסת (מחנ״צ, יש עתיד, המשותפת) בנושאים: תקציב המדינה, מלחמת התרבות, העדר החוסן הלאומי.

בתל-אביב: ועידת הרווחה הראשונה של תל-אביב. ישתתפו: ראש העיר רון חולדאי, שר הרווחה חיים כץ, חברי כנסת אורלי לוי אבקסיס, אילן גילאון, עאידה תומא-סאלימן, אלי אללוף ועוד. פרטים מלאים כאן. 

יום ג׳ 23 ביוני

אירועי יום הסביבה במשכן הכנסת, כולל דיונים בועדות השונות. בועדת הכלכלה דיון בתנאי הזכיון של חברת קו צינור הנפט אילת אשקלון, בועדת העבודה והרווחה דיון על מכרה הפוספטים בערד, בועדת השוויון המגדרי: השפעת הזיהום במפרץ חיפה על בריאות נשים ועוד. פירוט מלא של הדיונים וכינוס השדולה בראשות דב חנין, כאן.

14:00 כנס חירום בנושא מאבק הגז, בהובלת ח״כ שלי יחימוביץ. פרטים מלאים כאן.

בתל-אביב במכון INSS, כנס בקרת נשק במציאות גלובלית משתנה. בהשתתפות השגריר האמריקאי דן שפירו, יעקב עמידרור, ראש המל״ל עד 2013 ( שידבר על המו״מ עם איראן) ובעל הטור מן הניו יורק טיימס, דיוויד סנגר. פרטים מלאים כאן.

יום ד׳ 24 ביוני

יו״ר הבונדנסטאג, נורברט לאמרט ישא דברים במליאת הכנסת במלאות 50 שנה לכינון היחסים בין ישראל לגרמניה. נאומים במליאה כולל קונצרט חגיגי של הפילהרמונית באולם שאגאל (19:00)

15:30, במכון ון-ליר בירושלים, כנס בנושא התקציב, היבטים חברתיים וחלופות. ישתתפו: ח״כ רועי פולקמן (כולנו) ועאידה תומא-סאלימן (המשותפת). פרטים מלאים כאן.

19:00 השקת הספר ׳כל הדרך׳ של הנשיא לשעבר יצחק נבון. ישתתפו וישאו דברים: הנשיא ריבלין, ראש עירית ירושלים ניר ברקת, דוד המלך 16 ירושלים

יום ה׳, 25 ביוני

ישיבה ראשונה של הקבינט הבטחוני-מדיני בממשלה ה 34. האם יערך שם גם הדיון בנושא שוק הגז? העברת הנושא לתוך ישיבות הקבינט החסויות נועדה להוות אמצעי לעקיפת החלטתו של הממונה על ההגבלים העסקים דויד גילה, וגם כדרך נוספת להטלת איפול על תהליך קבלת ההחלטות בנושא. לתשומת לב הקוראים: שר האנרגיה יובל שטייניץ ציין ביום חמישי בראיון ברשת ב׳ (קרן נויבך) כי הוא יביא את ההחלטות הממשלתיות בעניין לידיעת הציבור ויאפשר שיח ציבורי בנושא.

30 ביוני

דד ליין למו״מ עם איראן

יום ד׳, 1 ביולי 

היום הראשון לחופש הגדול

פלאשבק לשיעורי לשון: משפט ייחוד הוא משפט שאחד ממרכיביו מועבר לתחילתו לצורך הדגשה ובמקומו המקורי במשפט מופיע תחתיו כינוי גוף. למשל, המשפט הרגיל "דני אכל את הבננה בעזרת מזלג" יכול להיהפך למשפט ייחוד מושא ישיר: "הבננה – דני אכל אותה בעזרת מזלג". או למשפט ייחוד מושא עקיף: "מזלג – דני אכל את הבננה בעזרתו". אפשר גם לגוון קצת עם הרכיב שמוציאים ועם הכינוי המחליף: "בעזרת מזלג – דני אכל את הבננה כך".

עקרונית יש גם חיה כזו משפט ייחוד נושא, אבל לא ברור איזו מטרה היא ממלאת. הרי גם כך בעברית הנושא מגיע בטבעיות בתחילת המשפט, אז אין באמת סיבה להעביר אותו להתחלה: "דני – הוא אכל את הבננה בעזרת מזלג". כאילו, למה. אולי באיזה הקשר שבו ממש ממש צריך להדגיש את זה שדווקא דני עשה את דבר-המה שאנחנו מדברים עליו, אבל אפילו אז עדיף להישאר עם המבנה המקורי ופשוט לשים את הדגש באינטונציה על דני.

לא זו אף זו, כשהוגים משפט ייחוד הוא יכול לבולבל בהרבה מקרים עם משפט שמני, שבו כינוי גוף משמש כאוגד. השוו בין "הבית הוא כתום" ובין "הבית – הוא כתום". יש פה ניואנס, אבל למה להטריד את השומע עם דו-המשמעות הדי-מיותרת מעיקרה הזו.

ובכן, להערכתי רובנו לא שומע הרבה משפטי ייחוד נושא בחייו. מיעוטנו, למרבה המזל הרע, צופה ב"גב האומה" (או בגלגולה הקודם "מצב האומה") מסיבות כאלה ואחרות. את ליאור שליין הוא מכיר בתור חברהּ לחיים של ח"כית שידועה בגישתה הלשונית הייחודית, אבל גם (אולי באופן בלתי מודע) בתור חריג לשוני לא קטן בעצמו.

ליאור שליין – הוא מאוד אוהב משפטי ייחוד נושא. להלן הדוגמאות שדגתי לי רק משתי התוכניות ששודר עד כה בהעונה השנייה של הגב. הדוגמאות – הן מוגשות כשירות לציבור:

זהו. אין פואנטה. הדבר הזה – הוא ישב לי על הלב שנים ועכשיו סוף סוף ירד. עכשיו אפשר להתכונן בשקט להרצאה ולפוסטר של יום שני ביסקול (לא נרשמתם? בואו! זה בחינם וזה ברעננה, קרוב למרכז הזה שלכם).

תויק תחת:עברית, תחביר

[h/t Karl Narveson]

As far as I can tell, the "secret" is the fact that Mr. Lee wrote and recorded heavy metal music towards the end of his life — which was not at all secret:

In 2010 Lee won a Metal Hammer Golden Gods award for his work on ‘Charlemagne: By the Sword and the Cross’ and the Spirit Of Metal award for his overall involvement in the metal community, describing the event as “the most amazing occasion.”

Menu from a restaurant on Wudaoying Hutong 五道营胡同 near Yonghe Gong 雍和宫 (Lama Temple) that left James Bradbury completely baffled last summer:

Although several of the items visible on the menu are quirky or quaint, none can match this one:

Yìndùníxīyà chǎofàn 印度尼西亚炒饭
("Indonesian fried rice")

In Indonesian and Malay, nasi goreng simply means "fried rice".

Q.E.D.

אספנו את הרעיונות הכי טובים ששלחתם לנו והכנו אלבום נוסף. אם יש לכם עוד רעיון לשם של מפורסם? תעדכנו אותנו ואולי נכין אלבום שלישי.

חלק 1/3

תודה לשמשי אגמון - סטודיו קריאייטיב

לפני שש שנים עשינו תחקיר ב"מקור" על מיקי צולר ומה שעשה בקרן הפנסיה של הסתדרות עובדים לאומית. התיזה הייתה שהוא הוביל בה סדרת פעולות בעייתיות, מושפעות מפוליטיקה (כנסים פוליטיים עבור אברהם הירשזון במלון "הוד" בים המלח, ששייך לקרן), תוך שהוא גורף לכיסו הון עתק. התיזה הזאת נשענה בעיקר על תביעה תקדימית שהוגשה על ידי המדינה […]

Hovertext: My original version, featuring Quantum Sodomy, got vetoed.

New comic!
Today's News:

Astronomically Correct Twinkle Twinkle is now on sale, for that pre-nerd you are nursing to adulthood. 

חמי שלו קבע ש"מחקרים מוכיחים שהימין, הרבה יותר מהשמאל, מתבודד בתוך תיבת התהודה שלו וקשוב רק לאנשים המחזקים את דעתו" ביקשנו ממנו לראות את ה"מחקרים". ונחשו מה?

 

קריאות הבוז שספג שר האוצר האמריקני בועידת הג'רוזלם פוסט בניו יורק, כל אימת שהזכיר את הנשיא אובמה, גררו את כתב 'הארץ' בארה"ב, חמי שלו, לקביעה לפיה הקהילה היהודית באמריקה, נעשתה "חסרת רסן", "כפוית טובה" ואף "מופקרת" ("הבוז לשר האמריקאי: פרי הבאושים של תעמולת הימין, בארה"ב ובישראל", 8.6).

אפשר להתדיין גם על המסקנות וגם על הסגנון, אבל לא זה העניין. יותר מעניינת קביעתו של שלו, בבואו לפרשן את התקרית ולהסביר איך נוצרה האווירה שאפשרה לה להתחולל. כך שלו:

מחקרים מוכיחים שהימין, הרבה יותר מהשמאל, מתבודד בתוך תיבת התהודה שלו, קשוב רק לאנשים המחזקים את דעתו, וככל שיקצינו כך עדיף.

כשהתבקש שלו על ידי 'פרספקטיבה' להציג את אותם "מחקרים", הם הצטמצמו לפתע לכדי מחקר אחד, של מכון 'פיו' האמריקני, אליו הפנה אותנו, ואשר תומך, כביכול, בקביעתו המסקרנת.

מילא. אלא שמי שיקרא את המחקר עליו משעין שלו את קביעתו, יתקשה להגיע אל המסקנה המרעישה והקטגורית שפרסם שלו.

שלו מבסס את קביעתו על נתון המופיע במחקר לפיו בעוד שימנים באמריקה ציינו את ערוץ FOX כמקור העיקרי שלהם לעדכוני חדשות ואקטואליה, השמאלנים ציינו מספר גדול יותר של אמצעי תקשורת כמקור העיקרי מבחינתם לחדשות ואקטואליה: את העיתון היו יורק טיימס, את תחנות הטלוויזיה MSNBC ו-CNN ואת תחנת הרדיו הציבורית NPR.

האם על סמך הנתונים הללו ניתן לקבוע ש"הימין, הרבה יותר מהשמאל, מתבודד בתיבת התהודה של עצמו"?

הטענה הזו מבוססת כמובן על ההנחה (הנכונה) ש-FOX הוא ערוץ שמרני-ימני. אבל באותה מידה ש-FOX מזוהה כשמרני-ימני, מזוהה כל אחת מהמדיות שמשמשות מקור עבור השמאלנים כליברלית-שמאלנית באופן לא פחות מובהק. המסקנה המתבקשת, אפוא, אינה חדשה ואינה מפתיעה, והיא שהתקשורת, ברובה הגדול, היא ליברלית-שמאלנית ולכן יש הרבה יותר ערוצי תקשורת ליברליים-שמאליים, מאשר ערוצי תקשורת שמרנים-ימניים.

כשהתבקש שלו להסביר על סמך אילו נתונים נוספים קבע את קביעתו, הפנה לנתון מהמחקר לפיו ימנים נוטים יותר משמאלנים להיחשף בעמודי הפייסבוק שלהם לדעות פוליטיות דומות לשלהם. אך מאיזה נתון נוסף, משלים, מתעלם שלו (על אף שהוא מופיע בצמוד לנתון שאותו גייס להגנת קביעתו)? מהנתון לפיו שמאלנים נוטים – יותר מימניים – לחסום ימנים בעמודי הפייסבוק שלהם, ואף לנתק מערכות יחסים חברתיות על רקע אי הסכמה פוליטית.

מה הפלא, אפוא, שימנים רואים יותר דעות דומות לשלהם בפייסבוק? הם לא יכולים לראות דעות שמאלניות, מהטעם שהשמאלנים פשוט חוסמים אותם בפייסבוק, ומנתקים איתם את הקשרים החברתיים בחיים האמתיים.

כל זה לפי המחקר שאליו הפנה שלו להוכחת קביעתו.

אבל המציאות, כנראה, מורכבת הרבה פחות ואין בה הבדלים מהותיים בנושא הזה בין ימנים לשמאלנים. הפסיכולוג החברתי ג'ונתן היידט, המתמחה במוסר וברגש, קובע, בהרצאה שנשא במסגרת TED, את הקביעה המאוזנת הבאה:

ברגע שאנשים מצטרפים לקבוצה פוליטית, הם נלכדים במטריקס המוסרי שלה, ורואים בה אישור לנרטיב הגדול שלהם בכל אשר יפנו.

ואליו ניתן להוסיף גם את פרופ' דויד לייזר, פסיכולוג מאוניברסיטת בן גוריון, שבראיון ל'הארץ' קבע אף הוא בפשטות כי:

ימנים ושמאלנים מדברים זה אל זה, אבל לא זה עם זה… הם מחווטים להבין את הצד שלהם של המפה הפוליטית ולא מסוגלים באמת להבין על מה האידיוטים שבצד האחר מקטרים בכלל.

כל זאת לפי המחקרים. שום קשר לעמדות אישיות, שיפוטיות, המסתתרות מאחורי "מחקרים".

 

Pie Comic

Summer’s here! And you know what that means….

(via reddit)

Meanwhile, our submitter Ellen spotted this one at a drive-through daiquiri-store in Louisiana. “Apparently, you can buy everclear in a Styrofoam cup at 11 am without leaving your car, just you can’t pay for it with boob money.”

related: Elevator nose grease. It’s a thing, apparently.

 

כלל לא ברור אם פייסבוק הורג, אך ודאי שהוא יכול להציל

לכבוד האפשרות לפרסם גיפים בפייסבוק העלינו אלבום גיפים תגובות נפוצות שמתאים לתרבות הישראלית, תתפננו: http://imgur.com/a/77NH6

Two new developments may suggest an opening in relations between Israel and the Gulf states.

The first is a new survey of public opinion in Saudi Arabia, conducted by telephone–from Israel, by students at the Interdisciplinary Center in Herzliya. Result:

The poll found that 53 percent of Saudis named Iran as their main adversary, while 22 percent said it is the Islamic State group and only 18 percent said Israel….A whopping 85 percent also support the Saudi-led Arab Peace Initiative, which calls for peace with Israel in return for a full Israeli withdrawal to its pre-1967 borders.

These results should not exaggerated: though only 18 percent may consider Israel  their country’s main adversary, a far higher number may hate Israel and Jews. Nevertheless, to support the Arab Peace Initiative, launched by the late King Abdallah in 2002, is to acknowledge that peace with the Jewish State is imaginable–including with normal diplomatic relations.

The second development is a session I chaired at the Council on Foreign Relations yesterday, June 4th. Two speakers shared the podium: Maj. Gen. (Ret.) Anwar Eshki of Saudi Arabia, and Amb. Dore Gold of Israel. The two men revealed that they had been in discussion for a year secretly, and had now decided to go public about their talks. Their speeches focused on the same issue: the danger to both their countries posed by Iran.

The session received a good deal of publicity (see The New York Times, for example), and rightly so. It’s true that neither man is a government official, although Amb. Gold will be one next week: he will become Director General of Israel’s foreign ministry. But both men have long public careers and neither would have participated in their discussions and then made them public without a nod from their governments.

Again, let’s avoid exaggeration–but let’s also acknowledge that this is a rare event and a positive development. Iran gets most of the credit, because alarm about Iran’s nuclear weapons program and its hegemonic activities in the Middle East have spread widely in the Middle East. But some credit must be shared by the ayatollahs with President Obama, whose refusal to confront Iran has moved Saudis, Israelis, and others in the region to think about where they might find new friends.

There’s no Saudi-Israeli alliance or friendship today, nor will there be one tomorrow. But a wise American policy would seek quietly to explore and to expand these first seedlings of contact. I doubt that the Obama administration can do that, because its failings are in no small part what brings Israelis and Arab states to talk in the first place. Our next president, however, should make it a priority to see if the ice can be cracked a bit more.

Cake Wrecks

Pie Comic

בסרט "הרצוג" נחשף כיצד יחצנית של המחנה-הציוני מכתיבה כותרת ראשית לאתר ynet. גורם פוליטי: תיאום כותרות ב-ynet היה נוהג שגרתי בתקופה שלפני הבחירות. ynet: תמיד שמחים לקבל כותרת בראשוניות

Via

מהדורת 'הארץ' באנגלית פרסמה היום באופן בולט, בחלק העליון של עמוד 2, את התמונה הבאה:

תרגום כיתוב התמונה:

אביו של חאדר עדנאן, אסיר פלסטיני השובת רעב במחאה על מעצרו ללא משפט, יושב ליד תמונה ממוסגרת של בנו בכפר עראבה ליד ג'נין, בגדה המערבית, אתמול.

התמונה נלקחה מסוכנות הידיעות AFP, אלא שעורכי 'הארץ' ערכו את הכיתוב המקורי:

תרגום כיתוב התמונה של AFP:

אביו של האסיר הפלסטיני חאדר עדנאן, חבר בכיר בג'יהאד האסלאמי, המוחזק במאסר בישראל, יושב ליד תמונה ממוסגרת של בנו בכפר עראבה ליד ג'נין בגדה המערבית, ב-2 ליוני, 2015. עדנאן שובת רעב כמעט 28 ימים במחאה על מעצרו ללא משפט.

ברור כי עורכי 'הארץ' ביקשו לקצר את הכיתוב, אלא שהקיצור כלל גם השמטה של עובדת היותו חבר בכיר בארגון טרור. ומדוע, באמת, שמי מקוראי 'הארץ' באנגלית יזכור מיהו עדנאן, אם כל המידע ש'הארץ' מספק הוא שהוא "אסיר פלסטיני" ללא כל הקשר?

הנה תזכורת קצרה לפעילות הציבורית של האסיר עדנאן:

 לקריאת מאמר זה באנגלית לחצ/י כאן.

 

More PROD3000.

Gemma Correll

archive - contact - sexy exciting merchandise - search - about
← previous	June 1st, 2015	next
June 1st, 2015: What even IS a Star Wars?? Father's Day is coming up and this year I've got your back! What is the best gift for all dads, but your dad in particular? Well clearly it's a #1 Dad shirt, but one that is legally binding: This is a limited-time design that will ship in time for Father's Day! – Ryan

זהו חברים, אני מכריז רשמית על הקמת קטגוריית "עירוב ביטויים" כאן בדגש קל.

מה שבר אותי, אתם בוודאי שואלים. היה זה הלינק משובב הנפש מדן, שהפנה אותי לפנינת הטמקא הזו. אומרים שם אנשי הנמלים:

שותים לנו את הדם בכפית

לאלה שלא מאמינים, ולאלה שלא נכנסים לקישורים לטמקא (ברוכים יהיו), הנה צילומסך:

והנה קישור לגיגול שמראה שבשנה החולפת הביטוי "את הדם בכפית" כנראה לא נאמר.

הנה כי כן, אותה כפית שמצא הבלשן בעיר דגסטאנית אפורה משמשת את המדינה בשבתה כנושא סתמי לשתיית דמם של עובדי נמלים. השאלה הראשונה העולה לראש היא, כמובן, איך בדיוק שותים בכפית? קיימים נוזלים אותם צורכים בכפית, למשל מרק, אבל אצלי בבית לפחות היו אוכלים מרק. גוגל אנגראמז מסכים.

גם כשמנרמלים בתפוצת הפועל הוא מסכים.

(מה קרה סביב 1980? אני מנחש שמיעוט מקורות ארעי. אפשר להחליק את הגרפים עוד, אבל מה פתאום עכשיו שוב צילומי מסך וכל זה)

אז למרות שיש קהילות שבהן "מוזגים סלט" כשם שמוזגים מרק, בכיוון ההפוך (מוצקיזציה של המרק להבדיל ממרקיזציה של מוצקים) הסחף הרבה פחות מורגש. והנקודה איתה התחלנו את בדיקת-האגב הזו נותרת על כנה: לא שותים בכפית.

שאלה שניה: האם זהו סתם עירוב ביטויים שנובע מחוסר תשומת-לב? היה לנו כאן שבר שיא חדש, והיה לנו מלחמת סוף עולם. אני חייב להודות שבהתחלה חשבתי שזה עוד אחד מהמקרים האלה, תוצר של הביטויים הנפוצים "שותים לנו את הדם" ו-"לרוקן את הים בכפית" [סליחה, טעות בלינק המשתמש בסכו"ם כאנלוגיה למלחמה בטרור, כל המרק הזה בלבל אותי. הנה הנכון]. אבל אז קראתי שוב את הפסקה המלאה, ונראה שההקשר משנה כאן. לפני המשפט האבסורדי-לכאורה מתלוננים העובדים שהמדינה מורחת אותם, כלומר מתנהלת באיטיות. הכפית היא כלי שהיעזרות בו מאטה פעילות קצרה – כמו ריקון הים – שלא לצורך (יש עוד שימוש אידיומטי לכפית, והוא הפחתת מידת העצמאות של אדם – "להאכיל בכפית"). אז לא מספיק שהמדינה שותה את דמם של העובדים – היא גם עושה את זה לאט מדי! כמאמר הבדיחה העבשה, "לא רק שהאוכל פה מגעיל, גם המנות נורא קטנות". כיוון שהשילוב עושה את עבודתו, אפשר (אבל לא מומלץ במיוחד) לדמיין מצב שבו קודם המדינה מקיזה את דם העובדים למעין קונטיינר, ואז צורכת אותו בכפית במשך זמן ארוך מדי. למעשה, בגלל שיקולי קרישה, אולי הנקודה היא שהמדינה מקיזה את הדם רק בקצב כזה שמאפשר לה לשתות אותו בכפית, הרי מה הטעם להקיז את כל הדם על ההתחלה אם צריכים אותם על הרגליים. טוב, נראה לי שדנתי מספיק בעניינים שגורמים לי לפעמים להתעלף, נשאיר את שאר האופציות לרומן הערפדים המצליח שיוציא ועד עובדי הנמלים במהרה בימינו אמן, לפני שהטרנד יחלוף (הצעה לשם: "ניבי הסוור").

לסיכום, חידוש לא רע. 8 בסולם (העדיפויות של) יובל.

תויק תחת:עירוב ביטויים