Yuval Pinter

הקורא המתמיד אריאל סרי-לוי העיר את תשומת לבנו (ואז נרדמתי ונאלצתי לעוֹרַר שוב) לכותרת המעניינת הזאת ביומון הפלסטיני "הארץ":

שיא שלילי במספר העקורים בעולם

והנה צילומסך למי שלא רוצה אפילו להסתכן בכניסה לעמוד שמזמין אותך להירשם לפרימיום

ומעיר נכונה מר מתמיד, שהביטוי "שיא שלילי" משמש כאן במשמעות שונה בתכלית מזו המוכרת לנו, ומוביל את הקורא למסקנה ההפוכה. הרי "שיא שלילי" משמעותו "מספר נמוך יותר מכל מה שהיה עד עתה", כמו שיא שלילי בתמותת תינוקות, או שיא שלילי בתפוצת "הארץ", שני נתונים שמתעדכנים לאחרונה בקצב לא רע. מה שהתכוונו אליו בכתבה (המתורגמת, למקרה שהיה לכם ספק) הוא שיש כאן שיא, והוא שלילי. הרבה פליטים זה רע, ממקיי? אלא מה? אף אחד לא מבין את הביטוי הזה ככה. תדבק לשוני לחכי אם מישהו מביניכם הקוראים קרא "שיא שלילי במספר הפליטים בעולם" ולא חשב שמדובר בנתון מעודד. אז יש פה את מה שסרי-לוי (2013, התכתבות פרטית) מכנה "אי-הבחנה בין מתמטיקה לאתיקה", כי יש שלילי כזה ויש שלילי כזה ו-"הארץ" כושלים פה בתחום הזה, אבל אני מאמין שהבעיה האמיתית היא הנסיון לדרוס ביטוי קפוא, צירוף שיש לו משמעות מאוד מסוימת בשפה, על-ידי פירוקו לגורמיו והרכבתם מחדש עם משמעות אחרת. אז הנה שירות לעורכי "הארץ":

• מחשב שולחני שאפשר להזיז אותו איננו "מחשב נייד".
• עט שמתקבל כמסקנה של טענות לוגיות איננו "עט נובע".
• ידיד שגר בבית השכן איננו "חבר קרוב".
• בית משפט השלום בצפת איננו "בית-דין גבוה".
• זריקת אבנים איננה "זכות וחובה מולדת".

למען הסר ספק, הטעות המגושמת אינה תוצאה של תרגום כושל (זה היה חבל הצלה סביר, כי negative record איננו ביטוי קפוא באנגלית עד כמה שאני יודע), שופופו:

היוצא לאור בלונדון

בהגרדיאן רק כתוב ש-"רמות השיא" הן "הנתון הגבוה ביותר" שנרשם.

(נהניתם? הנה עוד על שיאים. ועל ביטויים קפואים. לא נהניתם? תמשיכו לקרוא "הארץ". חג שבועות שמח!)

On the web site of the Proceedings of the National Academy of Sciences, in the "Early Edition" section, is an article by Mark Pagel, Quentin D. Atkinson, Andreea S. Calude, and Andrew Meade: "Ultraconserved words point to deep language ancestry across Eurasia". The authors claim that a set of 23 especially frequent words can be used to establish genetic relationships of languages that go way, way back — too far back for successful application of the standard historical linguistics methodology for establishing language families, the Comparative Method.  The idea is that, once you've determined that these 23 words are super-stable (because they're used so often), you don't need systematic sound/meaning correspondences at all; finding resemblances among these words across several language families is enough to prove that the languages are related, descended with modification from a single parent language (a.k.a. proto-language).

This is the latest of many attempts to get around the unfortunate fact that systematic sound/meaning correspondences in related languages decay so much over time that even if the words survive, they are unrecognizable as cognates (sets of words descended from the same word in the parent language).   This means that word sets that have similar meanings and also sound similar after 15,000 years are unlikely to share those similar sounds as the result of inheritance from a common ancestor; if they were really such ancient cognates, they would almost surely not look much alike at all. (See "Scrabble tips for time travelers", 2/26/2009, for a discussion of some earlier work.)

I'm not qualified to judge Pagel et al.'s statistics, although I remain skeptical of their basic claim that words that haven't been replaced often in a handful of language families with vastly different time depths can be predicted to be super-stable in all language families. But there are problems with their premises in this article, in which their goal is to compare words from seven different language families and to show that, according to their statistics, all seven should be grouped together into a single super-family. I think they have a serious garbage in, garbage out problem.

Pagel et al. used their statistical method to compare reconstructed words for the seven language families they identify: Altaic, Chukchi-Kamchatkan, Dravidian, Eskimo, Indo-European, Kartvelian, and Uralic. One problem is that Eskimo is not a language family; it's part of the Eskimo-Aleut language family, and any effort to find deeper genetic relationships for Eskimo that doesn't take Aleut data into account is not likely to be useful.

A more serious problem is that Altaic is at best highly controversial as a proposed language family. The hypothesized Altaic family comprises three well-established families — Turkic, Mongolian, and Tungus — plus Korean and Japanese. It's a very old idea, but efforts to provide convincing evidence that all these languages belong in a single Altaic family have failed to convince most specialists. A prominent recent exchange appeared in the journal Diachronica (2004, 2005), starting with Stefan Georg's devastating review of Sergei Starostin et al., Etymological dictionary of the Altaic languages, and continuing with Starostin's reply and Georg's reply to the reply. In his reply, Starostin commented plaintively that he had hoped `that the publication of more than 2000…Altaic etymologies would put an end' to the dispute about whether an Altaic language family exists. To this Georg responds, though not in these words, that 2000+ unconvincing etymologies do not add up to any convincing etymologies at all.

In his review, Georg criticizes Starostin et al. for erroneous reconstructions of words in the individual language families and for a very loose standard of semantic "matching". The latter may be the most common criticism of word comparisons in efforts to establish very distant linguistic relationships; the other major criticism is a very loose standard of phonetic "matching". Given enough semantic and phonetic latitude, it's possible to amass a large number of "matching" sets of words for any set of two or more randomly selected languages. (If you don't believe me, try it: take bilingual dictionaries and search for similar-looking words that have vague semantic connections. It's an easy exercise.)

So I went to the website from which Pagel et al. got their data, the Languages of the World Etymological Database, and checked their 23 words in the Altaic database, which is presumably derived from Starostin et al.'s three-volume etymological dictionary. Only two of the 23 words have a single "Proto-Altaic" etymon each in the database, `what' and `spit (verb)'. All the others (except perhaps `I', `we', and `ye', which I couldn't find due to problems with the search function) have 2-7 "Proto-Altaic" forms each, and at least nine of the words have five or six each. How did Pagel et al. decide which "Proto-Altaic" word to compare to their other six reconstructed proto-languages? They apparently examined all of the possible words for each translation, e.g. five "Proto-Altaic" words for `that', four for `hear', 5 for `flow', 4 for `hand', and so forth; they then chose just one proto-word for each meaning, namely, the one `that the LWED proposed as cognate between language families', and used that one for their statistical analyses. This is a puzzling procedure, for two reasons. First, the Altaic database (and the Indo-European database too, and perhaps others as well) often lists more than one proto-word as cognate with words in some of the other six proposed language families. Pagel et al. do not say how they decided which set of putative cognates to select. Second, while acknowledging that linguists often `propose more than one proto-word for a given meaning', they observe that these proposals `can reflect synonyms in the proto-language or, more likely, uncertainty as to which of the words used among a language family's extant languages are most likely to be cognate to the ancestral word.' But if they believe (erroneously!) that synonyms are unlikely in proto-languages, and that apparent synonyms probably reflect linguists' uncertainty, how can they be confident that any selection from one of several options for a given meaning for the proto-language is the genuine one and only word for that meaning in the proto-language? What does this indeterminacy do to their claim that words for certain meanings are super-stable, unlikely to be replaced over thousands of years? And doesn't it introduce an element of circularity into their statistical calculations when they choose the set of proto-words to be compared according to its putative match with other language families and not according to an independent criterion?

There are other serious problems too. Unlike Altaic, most of the other families in the LWED databases are genuine language families. But if the "Proto-Altaic" reconstructions are representative of the quality of the reconstructions for the established families, it would be rash to rely on them. This is in spite of the fact that some of the reconstruction databases (e.g. Indo-European and Dravidian) are based on standard etymological dictionaries. The "Altaic" database contains variables in numerous reconstructions — usually V for an unspecified vowel, but also optional and alternate consonants — that make phonetic "matching" even easier (and therefore less reliable). This is a feature of many reconstructions carried out by people engaging in long-range comparison of languages, including efforts to establish a Nostratic super-family. In at least some of the individual LWED databases, the reconstructions based on standard sources have been `revised and significantly modified' (quoting George Starostin, Dravidian database) by others, and those others are believers not only in Altaic but in the super-family Nostratic. Reconstructions carried out by true believers in Nostratic are all too likely to be influenced by knowledge of words with vaguely similar meanings and/or forms in other proposed Nostratic languages — namely, in the LWED databases, the seven families compared by Pagel et al.

I also checked Pagel et al.'s supposedly super-stable words in the LWED's Indo-European (IE) database. One notable fact is that, of these 23 words, English retains only 6 or 7, assuming that the LWED's database is accurate — a fact that might be expected to limit Pagel et al.'s confidence in the reliability of their 23 words as an indicator of genetic relatedness. The count for English depends in part on whether the IE database has accurate reconstructions — `spit' in particular is dubious, because this IE database disagrees with the Oxford English dictionary (OED) here and the sounds don't match well enough to be convincing. I haven't checked all of the relevant LWED etymologies, but it looks there's a reasonable Proto-Indo-European etymology for the English words give, man, mother, fire, flow, and worm, in their current meanings.

The IE database has a sizable number of eyebrow-raising etymologies; like the database for "Altaic", it does not inspire confidence, although there is of course no question about the relatedness of the IE languages. There are many variables in the reconstructions, and many the forms themselves often bear little resemblance to mainstream Indo-Europeanists' reconstructions. The semantic looseness is often extreme. For instance, the database glosses a reconstructed form *(a)den@gh- (where @ = schwa) as `to reach, to seize, to have time'. Among the proposed descendants of this form are a Tocharian B form meaning `rise, raise oneself up', an "Old Indian" (Sanskrit?!) form meaning `reach, strike', an "Old Greek" (Ancient Greek?!) form meaning `with the teeth, biting together', and an Old Irish form meaning `repress, oppress, suppress, crush, put down'. This is typical of the semantic latitude. Formally, too, there are problems. The proposed "Old Indian" descendant of this proto-word is given as daghnoti, possibly on the assumption that the nasal of the reconstructed root metathesized with the gh; but the nasal of the Sanskrit form is a present tense suffix, not part of the root at all. So Sanskrit (by whatever name) doesn't match the database's proto-word phonetically.

If the reconstructions used by Pagel et al. for their statistical analyses are not reliable in either form or meaning, then the statistical results of comparing these reconstructions cannot provide any evidence for distant relationships among the seven groups they compare. If the selection procedure for choosing among several candidate proto-words to use for the statistical analysis is flawed, then there may be problems with the statistics as well. But even if there are no statistical flaws, the Pagel et al. paper is yet another sad example of major scientific publications accepting and publishing articles on historical linguistics without bothering to ask any competent historical linguists to review the papers in advance.

There is a larger moral here too. Early in their paper, Pagel et al. report, correctly, that after 5,000-9,000 years, `most words are thought to suffer from too much semantic and phonetic erosion to allow secure identification of true cognates', in particular (though they don't emphasize this point) because of the decay and loss of `the sound and meaning correspondences…which are thought to indicate that they derive from common ancestral words.' The authors intend their statistical method to provide evidence for relatedness of languages that are beyond the reach of the Comparative Method. Like other long-rangers with dreams of discovering bigger and bigger family groupings — maybe even the ur-human language, what the late Joseph Greenberg called Proto-Sapiens — Pagel et al. believe that abandoning the one method that is known (not just "thought") to be reliable can achieve the goal. But you still can't make a silk purse out of a sow's ear.

During Secretary of State Kerry’s visit to Moscow, it seems we have proposed an international conference on Syria as a step toward peace there. Here is the BBC version:

Russia and the US have agreed to work towards convening an international conference to find a political solution to the conflict in Syria. Foreign Minister Sergei Lavrov and Secretary of State John Kerry announced it would follow on from an Action Group for Syria meeting in Geneva last June. Mr Kerry said they would try to “bring both sides to the table”.

International conference…Geneva…Middle East…Russia…it all brought back memories. Once upon a time, the Carter Administration had the same idea. In 1978 it decided this was the way to move forward in the Middle East. So opposed to this idea were Egypt under Sadat and Israel under Begin that they worked together to thwart it; this was a central factor in Sadat’s historic visit to Jerusalem to address the Knesset. In particular Sadat feared that Syria, backed by the Russians, would have undue influence at any such conference.

Today’s situation is different in very many ways, yet there is a thread that ties these two efforts together: the foolish American view that the Russians really mean to help. Sadat and Begin doubted it, and they were right. It is difficult to understand why Secretary Kerry thinks Vladimir Putin and we have common interests, because Putin has been arming and supporting the Assad regime. Nor does Syria’s humanitarian crisis appear to move him. And as for the fate of Jordan, a key American strategic interest, Putin no doubt thinks it would be just fine to see Jordan unstable.

This time around, there will be no Begin and Sadat to rescue us from a foolish American diplomatic effort. But the Syrians fighting to overthrow the regime, and the Israeli determination to prevent the current crisis from strengthening Hezbollah, seem likely to have a greater impact on events in Syria than words spoken by American and Russian diplomats. The American position so far appears to be to evade action, using words, red lines, visits to Russia, and next an international conference to provide justifications for doing too little to protect our interests.

And all of this comes in the aftermath of President Obama’s apparent bluff and the disappearing red line. Last January, months before the President made that great error, former Secretary of State George P. Shultz spoke here at the Council on Foreign Relations and had something to say about the subject. Words of wisdom:

When I was in the Marine Corps boot camp, sergeant hands me my rifle. He says, take good care of this rifle; this is your best friend. And remember one thing: never point this rifle at anybody unless you’re willing to pull the trigger. No empty threats.

Now, I told this to President Reagan once. He kind of blanked on it, and I said, Mr. President, we need to be very careful in what we say. Because if we say something is unacceptable, that means there have got to be consequences if it happens. You say something is unacceptable, and it happens and you don’t do anything, nobody pays attention to you anymore.

Vladimir Putin made the American Secretary of State cool his heels for three hours before seeing him. Perhaps there is a connection here.

מגדל רב קומות שנבנה על קו החוף או בקרבתו.

- "כמה גורדי שחפים הקימו על הטיילת של תל-אביב. עוד מעט לא יראו את הים!"
- "על הרצליה שמעת?"

נתרם ע"י: עמית בלדינגר.

היום כבר ברור למה עמנואל רוזן עייף כל הזמן

שלומי התפרץ לאחרונה לדלת פתוחה אך כאובה, כשהפנה את תשומת לבי לפרסומת של רשת מוצרי הבית הום סנטר. שופופו.

מקווה שבמיוחד שפפתם את המכתם הבא (0:12): "וּבַעַל, כַּפָּרָה עליו, שדואג למצרכים". זעקי ארץ. כל העממיות המעושה עפה מהחלון עת ג'קי אזולאי (מתהילת מרא דמטבחא) מואלצת לשמור על הגיית ו"ו החיבור בשורוק בסמיכות לאות בומ"פ, תוך שמיטת הדגש ב-ב'. ועוד במרחק מילה מ-"כפרה" מלעילי במופגן.

לא שזה חדש. מפגעים שכאלה פוקדים את מחוזותינו חדשות לבקרים. אני לא לגמרי סגור על כללי הברודקאסט, אבל אני חושב שיש איזו מחויבות כמעט-חוקית של פרסומות לציית לכללי הלשון לפי הנחיית עורכים לשוניים (וראו את התרגומים הקטנים שמופיעים כל אימת שנאמרת מילה לועזית בפרסומת, גם אם הגרסה הזרה מוכרת בהרבה מתרגום האקדמיה האזוטרי). קדימה, יש פה מספיק קוראים מעולמות התקשורת והעריכה הלשונית. האירו את עינינו בתגובות.

אז אני מציע להלן את הכינוי עריכה קלשונית, יען כי היא דוקרת את גוף הפרסומת ומוציאה ממנה הרבה מאוד מהתוכן. אבל דווקא לא פרשת הום סנטר יזמה את הרשומה הזו, אלא תשדיר רדיו של גלגלצ (יובל תזמן שלוש תמיהות, תודה יובל), המפציר בהורים לדאוג שילדיהם לא יעשו שטויות באוספם קרשים לאירוע היחיד בעולם שבו חוגגים אסון לאומי קולוסאלי. אבל לא מגניבים כגלגלצ (בשיתוף משרד התחבורה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים) ישתמשו בפועל "להפציר". לא לא, אומרת הקריינית.

תַּחְפְּרוּ להם.

עכשיו, כאן יש אבסורד קטן כבר ברמת המילה הבודדת. אף אחד לא שומר על בגדכפ"ת בהטיות הפעל מהשורש ח-פ-ר, לפחות לא בהוראתו כ-"לדבר הרבה על נושא ממוקד תוך הסבת שעמום לשומעים". אבל הקריינית מקולשנת, ולמאזין יירע.

אלא מאי? שיש פתרון לצרימה, והוא לתקן את המשפט! כן, כן! בעברית תקנית, מה שצריך לבוא כאן הוא צורת ציווי. וראו זה פלא – "חִפְרוּ להם" שומר על הבגדכפ"ת כמו שאנחנו אוהבים. אז מה היה לנו כאן? מעין "קלשון פיפיות". רצו עברית תקנית וזורמת - וקיבלו עברית לא תקנית וצורמת. יצאו קירחים מכאן ומכאן. גם אכלו את הדג המסריח וגם גורשו מהעיר. אני מקווה שלפחות הסתכלו היטב לשני הצדדים לפני החציה. נו, של הכביש. ביציאה מהעיר.

[תודה, שלומי]

כן כן! רק בדגש קל! שני פוסטים רצופים על שלילת-יתר!

והפעם, שימו לב לאמביציה המוטרפת של שרון דוידוביץ' בטמקא (ונחליק על הטעות במיקומה של יוסטון):

המספרים של דוראנט ו-ווסטברוק ממשיכים להיות פנטסטיים, סרג' איבקה הפך להיות גם כלי בהתקפה ובכלל – נזכה לראות בסדרה הזו התקפה, התקפה, התקפה. אף משחק בין שתי הקבוצות העונה לא הסתיים מבלי שהמנצחת קולעת מתחת ל-120 נק'. ככה זה כששתיים משלוש קבוצות ההתקפה הכי טובות בליגה נפגשות.

כן כן. שלושה ביטויי שלילה, ואז ביטוי השוואה מהצד הפחות נפוץ ("מתחת ל-"). שאר הפסקה (ובדיקת התוצאות האמורות) לא משאירה מקום לטעות: רוצה לומר שבכל המשחקים בין השתיים המנצחת קלעה 120 נקודות ומעלה.

אך האם זה מה שהמשפט אומר? בקריאה הראשונה עוד חשבתי שכן. אבל כנהוג במפלצות האלה, קריאה ראשונה כמוה כקליפת השום דאשתקד. יש לנבור בדקדקנות. הבה נדקדק:

[המנצחת קולעת מתחת ל-120 נקודות] – המנצחת קולעת מתחת ל-120 נקודות.

[מבלי שהמנצחת קולעת מתחת ל-120 נקודות] – המנצחת קולעת 120 נקודות ומעלה.

[לא הסתיים מבלי שהמנצחת קולעת מתחת ל-120 נקודות] – המנצחת קולעת מתחת ל-120 נקודות.

[אף משחק לא הסתיים מבלי שהמנצחת קולעת מתחת ל-120 נקודות] – המנצחת תמיד קולעת מתחת ל-120 נקודות. בעקבות הערתו של המגיב "מנסה": המילים "אף" ו-"לא" הן חלק מאותו ביטוי. אפשר לומר שה-"לא" מייצג את השלילה, וה-"אף" משמש כמת (שבמקרה הזה מיתרגם ל-"תמיד") ולא מוסיף עוד שלילה בזכות עצמו. בביטוי ההפוך, "כל", יש רק כמת.

לסיכום – אוי. קרוב, אך ללא סיגר.

חורף-פתאומי שמח לכולם!

טוב, אז לא שלילה כפולה כפולה כפולה כפולה, אבל כן שלילה כפולה כפולה, או בעצם שתי שלילות כפולות, כשהשנייה היא גם מטא-שלילה כפולה שלולה. מבולבלים? יופי.

**

הנה תרומתו של דרור ב, מתוך הכתבה הזו בנרג, כבר בסיפתח:

שר האוצר, יאיר לפיד, הכחיש בצהריים (ג') בהודעה בפייסבוק כי אין לו כוונה להעלות את שכר הלימוד, והאשים כי מדובר בספין של נציגי התאחדות הסטודנטים.

אז יש שיגידו שכבר "שר האוצר, יאיר לפיד" זו שלילה אחת, אבל גם מי שלא ייאלץ להסכים שיש פה יותר מדי שלילות. ננתח בהנדסה-לאחור האהובה עלינו כל-כך:

"אין לו כוונה להעלות את שכר הלימוד" – לשר האוצר אין כוונה להעלות את שכר הלימוד.

"הכחיש כי אין לו כוונה להעלות את שכר הלימוד" – שר האוצר טוען שזה לא נכון שאין לו כוונה להעלות את שכר הלימוד. כלומר, שר האוצר טוען שיש לו כוונה להעלות את שכר הלימוד. שזה ההיפך מהמסר שהוא באמת מנסה להעביר, כמו שברור לכל מי שקורא את המשך הכתבה או גר על פני כדור הארץ (ולא בשרשורי תגובות של "דגש קל").

**

נקסט. קוראת נאמנה, המתעקשת להסתתר מאחורי מסכת גיא פוקס שוב ושוב, מצאה מטעם של ממש. בפאקינג מאמר בנושא שלילה מאת שתי לשונאיות מסתתר (ראש עמוד שני) המשפט:

אין כל סיבה אפוא להימנע מן השלילה ב'לא' במקרים אלו: (…)

כן. סרבול לא קטן. אך האם יש כאן טעות? נבדוק:

"להמנע מן השלילה ב'לא'" – לא נשתמש במילה "לא" לצורך שלילה (אלא, כמו שההקשר מבאר, במילה "אין").

"אין סיבה להימנע מן השלילה ב'לא'" – נשתמש במילה "לא" לצורך שלילה, כי למה לא.

אם המשפט אכן נועד להעביר את המשמעות הזו, נצפה לראות בהמשך דוגמאות לשימוש ב-"לא". וכך אכן קורה. הנה כי כן, לשונאיות בהחלט מסוגלות להסתדר עם ביטויי שלילה מרובים, ועוד כמה שנמצאים כסימן בלבד ללא תוכן סמנטי, באותו משפט. ואני, אופטימיסט חסר תקנה שכמותי, מאמין שהמשפט הזה אפילו הושחל למאמר בכוונה ובקריצה. תבורכנה, קרן דובנוב ורות אלמגור-רמון.

[תודה לדרור ולהלוחמת הנועזת. עוד על שלילה כפולה]

מילואימניק הצלחה יורד לשטח

תודה לטל זיני ואוהד קרצו

More birds.

דבר (ספר, סרט, אדם וכו') שהיחס אליו הוא בינארי: או שאנשים מאוד אוהבים אותו או שאנשים מאוד שונאים אותו.

נקרא כך משום שהפרי גויאבה הוא גויאבה.

"ג'ים קארי? אני מת עליו, אבל יונתן שונא אותו. אני חושב שהוא פשוט גויאבה."

- "התפוז המכני הוא הסרט הגרוע ביותר שנוצר אי פעם. נקודה."
- "אני דווקא חושב שהוא מצויין."
- "אתה גם חשבת שלהרוג את ביל הוא סרט גאוני."
- "גויאבות… גויאבות בכל מקום."

נתרם ע"י: אבא אבן.
מקור: תק"ע.

הזמרת והשחקנית מירה עוואד מפרגנת לשלושה חברי כנסת טריים, בדרכה החיננית:

שימו לב מה היא אומרת במאמר מוסגר על ח"כ רות קלדרון (ההדגשות שלי):

(הופעתי למען המרכז שלה "עלמא" פעם, שאמנם מלמד דת -ומה לי ולזה- אבל בצורה ליברלית ושוויונית ומבלי להדיר אף אחד על רקע ג'נדר או לאום או דת- ולזה יש לי ועוד איך!)

עוואד לוקחת את הביטוי השגור מה לי ולזה ומייצרת צורה מנוגדת: לזה יש לי ועוד איך. אני תוהה אם מישהו באמת מדבר ככה או שמדובר בהברקה של רגע. קשה למצוא הופעות של הצירופים האלה ברשת, אבל הנה למשל דוגמה אחת של "אני אגיד לך מה לי ולהם", שבאה בתשובה ישירה לשאלה "מה לך ולהם?".

(ובשולי הסטטוס שלה: התעתיקים המאולתרים ר'טאס ואינטיפאדה, והפיסוק שיוצר אווירה משוחררת ולא-רשמית)