Yuval Pinter

Recently I wrote a post critical of President Obama for calling the killings at a kosher grocery in Paris “random.” Quite obviously they were not; they were meant to kill Jews.

Today a meeting in Copenhagen supporting freedom of speech, and then the main synagogue there, were attacked. What did the White House say?

Statement by NSC Spokesperson Bernadette Meehan on the Shooting in Copenhagen

The United States condemns today’s deplorable shooting in Copenhagen. We offer our condolences to the loved ones of the deceased victim, and our thoughts are with those wounded in this attack. We have been in close contact with our Danish counterparts and stand ready to lend any assistance necessary to the investigation.

It wasn’t “a deplorable shooting.” It was a murderous act of terrorism, but the word “terrorism” is of course missing. It wasn’t “random,” either. But this White House is loathe to say “Islamist terrorism” or to be candid about the perpetrators and the victims.

Now that White House statement, it has been reported, came before the murder at the synagogue. Hours have gone by, and I await the next statement–which I hope will at least acknowledge that this was terror, Islamist terror, aimed at killing Jews.

But in truth the White House has favored victims, and Jews are not among them. In the case of the killings in North Carolina, where the motivation of the murderer remains unclear, the White House was quick to jump. There was a longer statement, and not by a spokesperson–but by the President himself.

Statement by the President

Yesterday, the FBI opened an inquiry into the brutal and outrageous murders of Yusor Mohammad Abu-Salha, Deah Shaddy Barakat, and Razan Mohammad Abu-Salha in Chapel Hill, North Carolina. In addition to the ongoing investigation by local authorities, the FBI is taking steps to determine whether federal laws were violated. No one in the United States of America should ever be targeted because of who they are, what they look like, or how they worship. Michelle and I offer our condolences to the victims’ loved ones. As we saw with the overwhelming presence at the funeral of these young Americans, we are all one American family. Whenever anyone is taken from us before their time, we remember how they lived their lives – and the words of one of the victims should inspire the way we live ours.

“Growing up in America has been such a blessing,” Yusor said recently. “It doesn’t matter where you come from. There’s so many different people from so many different places, of different backgrounds and religions – but here, we’re all one.”

There is one very good reason for this greater official reaction: this crime happened in the United States. Still, it’s remarkable that the president said “No one in the United States of America should ever be targeted because of who they are, what they look like, or how they worship” when we do not yet in fact know if that is why the victims were killed. The contrasts add to the sense that this president sees hatred against Muslims instantly and before the facts are in, but does not see terrorism–especially terrorism against Jews–very clearly.

UPDATE: The White House quickly issued a statement, in the name of the press secretary, about the killing of Egyptian Copts in Libya. But now a day after the murder of a Jew in the attack on a synagogue in Copenhagen, still not a word from the White House at any level. That apparently minor incident was left for a State Department comment. Perhaps the selection of who comments on what is….random? Or perhaps there are some priorities here.

בית משפט גרמני קבע השבוע כי השלכת בקבוק תבערה על בית כנסת אינה מהווה אקט של אנטישמיות. קראתם על זה בתקשורת הישראלית? גם אנחנו לא

(אילוסטרציה)

כאשר במהלך מבצע צוק איתן נזרק בקבוק תבערה על בית כנסת בגרמניה, זכה האירוע לסיקור מועט בתקשורת הישראלית. כך למשל דווח באתר 'וואלה!' ("בקבוקי תבערה הושלכו לעבר בית כנסת בגרמניה", 29.6)

משטרת גרמניה עצרה צעיר בן 18 שהשליך בקבוקי תבערה לעבר בית כנסת בעיר וופרטל. העיר, ובה כ-350 אלף תושבים, נמצאת במדינת נורדריין-וסטפאליה שבחלקה המערבי של גרמניה. שיעור גדול של תושביה הם מהגרים.

שלושה חשודים השתתפו בתקיפה שאירעה לפנות בוקר (שלישי) בשעה 02:00. אחד נעצר ושניים הצליחו להימלט. לדברי המשטרה, לא נגרם נזק לבית הכנסת.

למעט 'וואלה!', nrg וערוץ 7, נראה כי האירוע לא זכה לסיקור נוסף בתקשורת הישראלית. הנזק שנגרם לבית הכנסת היה מזערי, כך שביחס לאירועים אחרים שהתרחשו באותה התקופה ייתכן שתשומת הלב המועטה הייתה מובנת. אולם באופן מפתיע, סוף הפרשה – אשר לא ניתן לתארו כמזערי כלל וכלל – לא זכה כלל לאזכור בתקשורת הישראלית (למעט בגרוזל'ם פוסט באנגלית).

המשטרה הגרמנית עצרה מהר יחסית שני חשודים פלסטינים-גרמנים אשר הועמדו לדין בגין זריקת בקבוקי התבערה על בית הכנסת. אלא שבאופן מפתיע, בית המשפט זיכה אותם מהאשמה כי המניע למעשה הוא אנטישמי, והם הורשעו בגין הצתה בלבד (מאסר על תנאי ו-200 שעות עבודות שירות). הנימוק? המעשה איננו אנטישמי כי הוא נועד למשוך תשומת לב לאירועים בעזה. במילים אחרות, אומר השופט, זה לא כל כך נורא לתקוף מבנים יהודיים, בתנאי שהמניע לכך הוא פוליטי ולא אנטישמי. אתר הדיילי ביסט השווה את הפסיקה לכך שגזענים בארה"ב ישרפו כנסייה של קהילה אפרו-אמריקאית בדרום ארה"ב, תוך טענה כי הם בסך הכול רוצים למשוך את תשומת לב העולם למעשיו של שליט זימבבואה כנגד האוכלוסייה הלבנה בארצו.

לאור ההחלטה שערורייתית של בית המשפט, והנדבך הנוסף שהיא מוסיפה לדיון הער על מהות האנטישמיות, האם לא היה ראוי כי האירוע יוזכר גם בתקשורת הישראלית?

התקשורת הבריטית ממשיכה להתעקש ולהאשים את ישראל בעלייתה של האנטישמיות הגלובלית. בינתיים, למרות תלונות הצופים, מעדיפים הבריטים להיתמם ולדבר על חופש הביטוי במקום להבין את הנזק שהם עושים

שני מקרים שארעו בתקשורת הבריטית בשבועות האחרונים, מדגימים את הקלות הבלתי נסבלת בה ביקורת על פעולותיה של מדינת ישראל משמשת כהצדקה גורפת לאנטישמיות. בשני המקרים, בעקבות תלונות של צופים, גופי התקשורת טרחו להבהיר את עמדתם בנושא, ובדרך כלל הצדיקו את כתביהם ולא חזרו בהם.

המקרה האחרון התרחש ברשת סקיי ניוז ביום השואה הבינלאומי. במהלך ראיון  עם הרב הראשי של בריטניה בנושא אנטישמיות, התעקש המראיין, אדם בולטון, לשאול את הרב שלש פעמים על הקשר בין פעולותיה של ישראל לבין עליית האנטישמיות, כולל השאלה האם ישראל אינה "שופכת דלק על האנטישמיות בעולם". כמו כן, במהלך תשובתו של הרב הוצגו על המסך תמונות של עזה המופגזת במהלך מבצע צוק איתן. הרב מצידו ניסה להסביר כי תופעת האנטישמיות היתה קיימת שנים רבות לפני הקמת מדינת ישראל, ולכן השאלה של בולטון אינה במקום.

אחד מהעורכים הראשיים של סקיי, פיטר לאו, טרח להגיב למספר פניות מצופים אשר טענו כי השאלה שהופנתה לרב הראשי היא בעצמה אנטישמית. התגובה המלאה של לאו הגיעה לידי 'פרספקטיבה'. הוא מגן בה על המראיין בולטון ואומר שמתפקידו לשאול שאלות קשות שמשקפות דעות הקיימות בחברה, גם אם הוא עצמו לא מסכים עימהם. לבסוף הוסיף:

However, I think with hindsight [...] if we were doing the interview again, we would not have used the pictures of Gaza, because their use in conjunction with the “Auschwitz Remembered” label was an indelicate

 

I am very sorry if you or anyone was upset by the interview Adam did with the Chief Rabbi.  I agree that the particular circumstances of the use of the pictures from Gaza was unfortunate, but I firmly believe that our journalists, particularly those with the experience and knowledge of Adam Boulton, are entitled to ask questions which help to shed light on the tricky issues of our time.

תרגום:

אולם נדמה לי כי במחשבה לאחור [...] לו היינו מקיימים שוב את הראיון, לא היינו משתמשים בתמונות מעזה מכיוון שחיבורם ללשונית "זוכרים את אשוויץ" מהווה סתירה חסרת טעם.

אני מבקש סליחה אם אתה או כל אדם אחר נפגע מהראיון של אדם [בולטון] עם הרב הראשי. אני מסכים כי הנסיבות הפרטניות של השימוש בתמונות מעזה היו אומללות, אולם אני מאמין בתוקף כי לעיתונאינו, במיוחד אלה עם הנסיון והידע של אדם בולטון, יש את הזכות לשאול שאלות אשר יש בהן כדי להאיר על הנושאים המורכבים בני זמנינו.

המקרה השני, עליו כבר דווח ב'פרספקטיבה', ארע ב-BBC, לאחר הפיגוע במכולת הכשרה בפריז. הכתב טום ווילקוקס פנה לאשה מבוגרת במהלך הפגנת ההזדהות עם קורבנות הפיגוע, ושאל אותה על תחושותיה. בתשובה, ענתה לו שהיא חשה כי הסיטואציה מזכירה את שנות ה-30 וכי "אסור לנו לפחד לומר כי היהודים הם שמהווים את המטרה עכשיו". כשניסתה להמשיך את דבריה, קטע אותה ווילקוקס עם המשפט הבא:

 מבקרים רבים של המדיניות הישראלית יאמרו שגם הפלסטינים סובלים רבות תחת ידם של היהודים

 

תלונות הוגשו לרגולטור מטעם משרד התקשורת הבריטי (OFCOM), אשר דחה בהתחלה את הביקורת וטען כי הערותיו של הכתב:

 [were] justified by the context in which they were presented.

תרגום:

ניתנות להצדקה, במסגרת ההקשר בו הן נאמרו

אולם זרם התלונות לא פסק, ו-OFCOM נאלץ לפרסם הודעה שניה עם הסבר לתגובתו הראשונה:

While the comments clearly had the potential to cause offense, Ofcom considered a range of factors, including the live nature of this coverage and the need for an appropriate degree of freedom of expression, especially in news coverage of such a significant event.

תרגום:

למרות שלדברים שנאמרו היה פוטנציאל לפגוע,  OFCOM מביא בחשבון מגוון רחב של שיקולים, כולל העובדה שמדובר היה בשידור חי, והצורך לאפשר רמה מספקת של חופש ביטוי, במיוחד במהלך סיקור חדשותי של אירוע כה חשוב.

אם כן, גם סקיי ניוז, גם ה-BBC וגם OFCOM מסרבים להודות בבעייתיות של האשמתה של ישראל, כמו גם האשמתם של "היהודים" החיים בישראל, בעליית האנטישמיות בעולם. כזכור, הערתו של כתב ה-BBC נופלת תחת ההגדרה של "אנטישמיות" המופיעה במסמך של מרכז האיחוד האירופי למעקב אחר גזענות ושנאת זרים (לימים "הארגון האירופאי לזכויות יסוד"), הקובעת בין השאר כי אנטישמיות היא:

ראייה קיבוצית של היהודים כאחראים לפעולותיה של מדינת ישראל

נדמה שהמגיבים הבריטים המנומסים טרם הבינו שהם חלק מהבעיה.

בחודש הבא יתקיים בירושלים יום עיון של עמותות האחות של 'פרספקטיבה' – UK Media Watch ,BBC Watch ו-CAMERA – על ההשפעה של הסיקור של ישראל בתקשורת הבריטית על אנטישמיות באירופה. לפרטים והרשמה לחצ/י כאן.

There. I said it. Which is more than David Bianculli, TV critic for NPR’s “Fresh Air,” was able to do on Tuesday in his review of this new sitcom. It’s a show about a rich family, the Roses, that loses everything except the deed to a town purchased decades earlier as a joke. Here’s Bianculli twisting himself into Federal Communications Commission-approved knots:

The name of the town also is the name of this TV series, and there’s a reason the deed to the town was bought as a joke. It’s a joke I can’t say on the radio, but the second word is creek. The first is spelled S-C-H-I-T-T-apostrophe-S and rhymes with spits. From now on, I’ll just call it “Creek.”

“Schitt’s Creek” had its debut last month in Canada, on the CBC, and makes its U.S. debut tonight on the cable channel Pop, which is what the TV Guide Network has renamed itself. The famously taboo-averse New York Times took a bold stance and printed the title of the series in its (lukewarm) review. But on the primly and grimly patrolled airwaves no one can hear that expletive-sparing “C.”

(Oddly, though, weekend anchor Scott Simon got away with it (“That’s Schitt with a C”) in an interview that aired February 7. Maybe it’s just “Fresh Air” that doesn’t like to get fresh.)

Eugene Levy, the veteran comic actor (SCTV, Best in Show, A Mighty Wind) who created “Schitt’s Creek” with his son, Dan, was “prepared for some blowback” about the title, the Toronto Star reported last month. The Levys père et fils

Outside a pub near my office in Edinburgh on the day of an important soccer fixture between Germany and Scotland there was a sign saying: "Free pint if Scotland win!"

Those with an eye for syntax will focus like a laser beam on the last letter of the last word. Should that have been "if Scotland wins"?

The answer is that there are three possibilities.

First, if you are a British English speaker you will almost certainly treat nouns denoting sports teams as plural for purposes of verb agreement, which is why this Scottish pub says "if Scotland win" (compare with "if they win"). In that sense it is correct.

Second, if you are an American English speaker you will almost certainly treat nouns denoting sports teams as singular for purposes of verb agreement, so you would have expected "if Scotland wins" (compare with "if the team wins"). You will therefore be inclined to see the sign as having a grammar error.

And third, just for completeness, if you are over a hundred years old you may still use the subjunctive construction in conditional protases, and thus say "You should take an umbrella if it be raining." (I noticed when reading some of Franz Boas's writings from the late 19th and early 20th centuries that he always writes "if it be" rather than "if it is".) With verbs other than be, the sign of a subjunctive construction is that the s on the ends of 3rd-person singular verbs is missing; for example, the title of the science fiction novel Lest Darkness Fall by L. Sprague de Camp has a subjunctive clause as complement of the preposition lest. If you use subjunctive clauses after conditional if, you would expect "if Scotland win" even if you are American, and the sign outside the pub would look grammatical to you.

And I would like to congratulate you on living to such a ripe old age (few of our readers are over 90), and to wish you many more happy years of reading Language Log.

ימי הבחירות מתרגשים עלינו, ולכן אכתוב היום על תופעה לשונית מתוך כתבה בנושא תקשורת ספורט מלפני כמעט חודש. מיודענו שלמה מן שיתף את קוראיו בהעין השביעית בנפלאות סיקור הליגות הנמוכות בכדורגל, והשחיל את המשפט הבא:

משטחי מהמורות ועשבים שוטים שעליהם מתקיימים משחקי הליגות הנמוכות של הפריפריה בעיירות ובכפרים, עם קהל מקומי וקנאי, ובפעמים רבות באווירה של מלחמת סוף עולם.

הממ. זוכרים עירוב ביטויים? למה שתזכרו, כבר שנים אני לא כותב פה על שום דבר זולת שלילה מיותרת (יש עוד בקנה אם תהיתם). היה לנו פה את מצוצים מאצבע מזוהמת, שזה יותר העשרת ביטוי מעירוב, ואת לשבור שיאים חדשים, שזה עירוב שיוצר בעיה סמנטית. גם המקרה שלפנינו טיפה שונה מהקלאסיקה, אם כי בפן אחר: תחבירי. הביטויים שהתערבו הם "מלחמת עולם" ו-"סוף עולם", שתי סמיכויות שבהן הסומך זהה ("עולם"). כתוצאה מכך באחד הביטויים נשבר הרצף. עירוב הביטויים הקלאסי משרשר את הצורות כך שכל ביטוי נשמר בשלמותו, ככתוב בשיר הילדים בעל הניחוח הגזעני (שם, שם; לחן עממי מדי):

ילד* קטן הלך לגן / איזה גן? גן חיות / אילו חיות? חיות טורפות / אילו טורפות? טורפות בן אדם / איזה בן אדם? בן אדם שמן / איזה שמן? שמן דובון / איזה דובון? בלע סבון / איזה סבון? סבון לרחצה / איזו רחצה? רחצה בים / איזה ים? ים המלח / איזה מלח? מלח לבישול / איזה בישול? בישול עוף / איזה עוף? עוף סוף / איזה סוף? סוף העולם / איזה עולם? עולם תחתון / איזה תחתון? תחתון שלך!

יש שם כמה חריגות, אבל הרעיון הכללי די ברור.

לפני שנשחרר אתכם, מילה על סמנטיקה: כפי שראינו, בדוגמא של "שיאים חדשים נשברו" יש בעיה עם הפירוש המילולי, ומאידך גיסא ב-"מצוצים מאצבע מזוהמת" התוספת דווקא מספקת את אפקט ההעצמה המבוקש. המקרה הנוכחי קרוב יותר לצד האצבע של הסקאלה, אבל היה כאן מעקף מעניין: "מלחמת עולם" יושבת לנו עמוק בתרבות ואנחנו יודעים פחות או יותר למה משווים משחק כדורגל בליגה נמוכה כשמדברים עליה. "מלחמת סוף עולם" יכולה להתפרש, נניח כמלחמה שגורמת לסוף העולם או שמתרחש בתקופה אפוקליפטית, סטייל גוג ומגוג. אין לנו מושג איך מלחמה כזו תיראה (זו שאחריה תתנהל במקלות ובאבנים. לפי אותו הגיון גם הראשונה היתה אמורה להיות ככה והיא לא היתה, אבל לא משנה) אבל כנראה שהיא תהיה גרועה יותר מסתם מלחמת עולם. אז יש העצמה, אבל לא בסקאלה הרגילה: "סוף עולם" איננו עולם (ואצבע מזוהמת היא כן אצבע), אבל "מלחמת סוף עולם" בהחלט תיחשב למלחמת עולם.

יאללה שובו לעיסוקיכם. אחלה יום בחוץ.

* לא באמת "ילד".